הרגליים מובילות אותי קדימה, אל תוך סבך הצמחיה הלחה והריחנית.
עיניי פקוחות, קשובות לגוונים המשתנים של הפרחים שאני פוגשת בדרך.
ציפורים מלוות אותי, מרחפות מעל ראשי במעגלים, מצייצות ציוצים דקים.
אני הולכת זמן רב, הימים ארוכים וחמימים, העלים שעל ענפי העצים מתרבים ומשתרגים זה בזה, סוככים עליי מפני הגשם שלעיתים ניתך מהשמיים בבת אחת בעוצמה רבה.
האדמה תחת רגליי משתנה. העשב הירוק והרך מפנה מקום לאבנים גדולות ואפורות. אני מטפסת עליהן, נאחזת בצמחים עדינים למראה אך חזקים למגע שמושרשים עמוק ברווחים העמוקים שבין אבן לאבן.
כשאני מסובבת את הראש לאחור אני מבינה כמה גבוה טיפסתי.
תהום נפרשת מתחת לאבנים, אי שם בעומק נחל שלא ראיתי קודם זורם ועליו צפים פרחים ענקיים בשלל צבעים.
פרפר שחג סביבי מושך את תשומת הלב שלי, הוא רוצה להגיד לי משהו. אני מפנה את הגב לתהום והולכת אחריו.
הוא מוביל אותי אל מרבד פרחים צהובים, מרחף מעליהם ונעצר על אחד.
הריח באויר מתוק ומשכר.
אני מתכופפת אל אחד הפרחים וטועמת עלה צהוב.
בערב אני מוצאת מחסה ברווח שבין שתי תלוליות אבנים ענקיות. האדמה כאן רכה ונעימה, היא מערסלת את שנתי עד שקרני שמש חמימות מלטפות לי את הפנים.
בלילה ירד גשם, שלוליות קטנות של מים נקיים וקרירים נחות על שקעים באבנים. אני שותה ושוטפת את הפנים וממשיכה ללכת.
כשהשמש ניצבת בדיוק מעליי אני נכנסת לחורשה של עצים גבוהים וירוקים, הגזעים שלהם דקיקים. האדמה מכוסה בעלים צהובים ומחטים ארוכים שפוצעים לי את כפות הרגליים.
אני מתיישבת לנוח ושולפת מחט מכאיבה במיוחד שנתקעה בין הבשר לציפורן של הבוהן.
פטריות לבנבנות ועסיסיות מסתתרות מאחורי שיחים ירוקים לרגלי גזעי העצים.
איש יקר במיוחד יסביר לי פעם שקוראים לעצים האלה אורנים ולפטריות שצומחות למרגלותיהם אורניות.
הוא גם יכין לי אותן מוקפצות עם חמאה ושומים טריים על מחבת לוהטת ויגיש לי אותן בקערות עמוקות צבועות ביד ליד כוס יין לבן צונן.