עד שהתחלנו לראות לקח זמן. לא ידענו כמה, כי עוד לא ידענו לספור ימים או שעות, וגם לא ראינו את השמש עולה ואת הירח נעלם בשמיים. למעשה לא ידענו שיש אפשרות כזו, לראות. העיניים שלנו היו חתומות, המבט מופנה פנימה, אל המראות שהמוח שלנו יצר ללא הרף. ראינו בעיקר צבע בהיר, שבבוא הזמן נתנו לו את השם “לבן”. היינו שניים, חיינו בתוך המחשבות שלנו ולאט לאט גילינו את גופינו. מיששנו את העור, האצבעות שלנו פגשו גבשושיות, אזורים קשיחים ואזורים רכים, טקסטורות שהרגישו דומות לעשב עליו ישבנו. גילינו שיש הבדלים בגופים שלנו. שלי רך יותר, עם שתי בליטות רכות מתחת למקום ממנו הקול בקע, שלו קשה יותר, ללא הבליטות הרכות. כשירדנו במורד הגוף גילינו אצלי פתח קטן שהתרחב והתרחב ככל שהיד העמיקה לתוכו. באותו אזור, אצלו, היה משהו דומה ליד המגששת אבל גדול יותר, מתנדנד, שהתקשה וגדל כשהאצבעות שלי חלפו לאורכו ולרוחבו.
שמענו קולות, זיהיתי את שלו כי הוא היה מאוד קרוב אליי. היו קולות רחוקים, למדנו שאחרי קול מסויים מגיע כאב. היו רגעים של חום נעים ורגעים רטובים וקרים פחות נעימים.
אני מספרת את זה עידנים שלמים אחרי שהכל קרה, כשאני כבר יודעת לקרוא לדברים בשמם, כשאני יודעת על זכר ונקבה ומיני חיות וצמחים ומזג אויר ולילה ויום.
כשהעיניים שלנו היו חתומות לא ידענו שאני אישה והוא גבר, לא ידענו שיש חיות טרף סביבנו שלפעמים מכאיבות לנו ויש חיות פרוותיות ונעימות שרק רוצות להתכרבל בחיקינו. גם לא ידענו שמה שמחמם אותנו זו השמש והרטיבות מגיעה מהגשם.
הקרום שכיסה את העיניים שלנו נסדק ונקרע עוד ועוד עד שפקע בקול דק.
אור חזק וחד הלם אותנו, העיניים נעצמו מעצמן ועדיין האור פצע אותנו דרך העור הדק שכיסה אותן. למדנו לשלוט בעפעפיים, לסגור אותם כדי להתגונן מפני האור החזק ולפקוח אותם לאט לאט ואז להתבונן סביב בהתפעלות של כל מה שנגלה: הנחל שמימיו גועשים ורוחשים, השמיים שמחליפים צבעים כשהכדור הצהוב הזוהר משנה את מיקומו, העלים שמתנועים כשהרוח שורקת, החיות הקטנות שמתרוצצות, הציפורים שמשמיעות קולות גבוהים.
רק פקחנו את העיניים והיה כל כך הרבה סביב, כל כך הרבה לגלות. ישבנו על העשב הרך והחמים ועוד לא ידענו את פשר הקולות שיוצאים מהפה שלנו. התבוננו אחד בשניה.
כעת ראינו את מה שמיששנו. התבוננו בהבדלים ביננו: הוא היה קצת יותר גבוה ממני, היה לו שיער על הפנים ועל הגוף. הידיים והרגליים גדולות וקשות משלי. מיששנו את הפנים אחד של השניה, לשנינו היו שתי עיניים שנפתחו ונסגרו, אף שהריח את ניחוח הפרחים, שתי אזניים ששמעו קולות עדינים ושאגות החיות הגדולות. ופה, לשנינו היה פה שבתוכו שיניים ולשון וממנו בקעו קולות.
טעמנו את העור הרך מקודקוד הראש ועד כפות הידיים, וחמימות התפשטה במרכז הגוף, וגילינו שנעים לנו להיצמד עד שהפכנו כמעט לאחד. שכבנו על העשב, כרוכים אחד בתוך השניה.
כשהאיבר המתנדנד בין הרגליים שלו חדר אל תוך המערה הלחה שנפערה בחלק התחתון של הגוף שלי נהמנו ונאנחנו, נאחזים אחת בשני ומתגלגלים. כל פעם שהגב שלו נגע באדמה הוא גלגל אותי בכוח חזרה לגב.
כשזה הפסיק להיות לי נעים, התנתקתי מהאחיזה שלו והתרחקתי ממנו.