אמנם הסערה כבר מאחורינו, אבל הדיון על הנושא הוא עקרוני במידה רבה ונראה לי, חשוב לעלות אותו.
ועדת השופטים לפרס ישראל 2003 החליטה להעניק את הפרס בתחום הציור למשה גרשוני. יצויין, כי ועדה זו היא ועדה מקצועית.
מכתב הודעה על קבלת הפרס נשלח אל גרשוני וכך הוא השיב: “אני שמח וגאה לקבל פרס ישראל לציור….לא אוכל לבוא ולקחת חלק בטקס הענקת הפרסים. לא הזמן לטקסים וחגיגות”.
היה מי שחפר ומצא בתקנון הפרס סעיף המדבר על חובת השתתפות בטקס על מנת לקבל את הפרס.
בהסתמך על סעיף זה, שרת החינוך החליטה לשלול מגרשוני את קבלת הפרס. גרשוני עתר לבג”ץ בדרישה לקבל את הפרס שלא בנוכחותו. בסופו של דבר, בג”ץ פסק נגד גרשוני והוא לא קיבל את הפרס.
אין ויכוח על כך שגרשוני ראוי לקבל את הפרס. הוא אמן חשוב ומרכזי בארץ. המחלוקת היא על תכנים. לא על היותו אמן שמגיע לו פרס יוקרתי.
גרשוני הוא אמן פוליטי. הוא מעולם לא הסתיר את דיעותיו. העבודה שלו ברובה משקפת את דיעותיו הפוליטיות.
אין לי יומרות לנתח את העבודה המסועפת והמורכבת של גרשוני. אני רוצה להתמקד אך ורק בנושא שלדעתי הוא הרלוונטי: גרשוני מתנגד באופן נמרץ ותקיף לכיבוש. הוא חושב שהממשלה הנוכחית מעודדת את הכיבוש ולא עושה צעדים משמעותיים על מנת לסיימו. לכן, הוא לא היה מעוניין לבוא אל הטקס כדי לקבל את הפרס. הוא לא רצה להיות במעמד בו הוא מחוייב ללחוץ את ידיהם של השרים בממשלה. והוא גם אמר זאת בקול.
המעשה שגרשוני עשה הוא מעשה פוליטי. עבודתו האמנותית פוליטית. האמירה שלו פוליטית וחד משמעית.
גרשוני מערב את הפוליטיקה ואת דיעותיו הפוליטיות בעבודה האמנותית שלו.
לכן, הפעולה שהוא עשה היא פעולה אמנותית פוליטית. הוא עושה מעשה אמנות גם בעצם סירובו ללחוץ יד של שר בממשלה, גם אם זה לא “נראה” כעבודת אמנות. סוג כזה של מעשה אמנותי יכול להיות בעייתי כאשר מנסים לפרש אותו, לנתח אותו. זה לא ציור, זה לא פסל, זה לא מיצב ואפילו לא מיצג. זו פעולה משמעותית בתכנים שלה. גרשוני הרי לא פוליטיקאי, והוא עשה פעולה שיכולה להתפרש כפעולה של פוליטיקאי.
אבל גרשוני הוא אמן, והאמירה שלו היא אמנותית. התוכן שלה הוא פוליטי.
קצת מבלבל, אולי, קצת קשה לרדת לעומק, אולי, בעיקר כאשר לא מכירים את הפעילות האמנותית הכוללת של גרשוני. אבל, לדעתי, אי אפשר להפריד אותה מגוף העבודה האמנותי של גרשוני, מהתכנים בהם הוא עוסק לא מהיום.
נשאלת השאלה, אם כן, למי יש סמכות לקבוע שאסור לגרשוני לבצע פעולה אמנותית פוליטית?
הרי – ועדה מקצועית קבעה שמגיע לו פרס על פועלו האמנותי. בועדה זו לא יושבת שרת החינוך וגם לא השופטים שדנו בעתירה של גרשוני. גם לא מיכאל איתן, יושב ראש ועדת החוקה חוק ומשפט, שקיבל את החלטת השופטים. יושבים שם אנשים שמכירים את פועלו של גרשוני בשנים הרבות שהוא פועל בשדה האמנותי. להם הסמכות לקבוע מי הם האנשים המובילים בשדה זה ולמי מגיע פרס בסדר גודל כזה.
על כן, השאלה הבאה היא קשורה להתנהלות הדמוקרטית של מדינה חופשיה ומתוקנת: האם יש לממשלה או לבתי המשפט הסמכות לקבוע, מה יהיו התכנים בהם יעסקו אמנים, האם הם לגיטימיים, מותרים לפרסום או לא?
