מעל שבוע הבטן שלי סוערת היא תמיד המקום הראשון בגוף שמגיב לסערות הנפש לפעמים בקטנה, לפעמים בהתפרצויות געשיותגם דברים טובים קורים בחיים שלי, עוד לא יכולה לספר עליהם, שממלאים לי את הלבעצם המחשבה על לרקום תוכניות לעתיד הקרוב מסמן לי שיש עתיד, ...

בשבעה ירד גשם. בדרך כלל במאי כבר לא יורד גשם. השבוע ירד קצת גשם והיום נראה ששוב יירד גשם. אולי בגלל שכולם קצת עצובים או הרבה וזקוקים לתזכורת מהטבע שמותר ואף רצוי לבכות, גם מחוץ לעונה. אחרי שראיתי אותה , ...

נשים מדברות מלחמה, תערוכה קבוצתית באוצרות אסנת ישראלי, עמותת עדן, קיבוץ דורות בחוץ יש שמשאין זו אלא שמש אחתאבל אנשים מסתכלים עליהואז הם שרים.אני לא יודעת לגבי השמש.אני יודעת את המנגינה של המלאךוהדרשה החמהשל הרוח האחרונה.אני יודעת איך לצרוח עד ...

הייתי רוצה לעסוק רק בזה. לבחור איזה פריים הכי מתאים להגדיל ולהדפיס מסרט אחד שצילמתי ליד מה שהיה פעם הבית שלי. בית שבחרתי להתרחק ממנו.חושבת על הבחירות שעשיתי בחיי, איפה אני היום ואיפה הייתי רוצה להיות.אין לי יותר אויר, לא ...

שחררי את מי שפגע בך, תתמקדי רק במי שעושה לך טוב, אמרה לי בתי החכמה כשסיפרתי לה על מיני עלבונות ואכזבות שחוויתי בשבוע האחרון.אנסה, הבטחתי לה. ...

אין שמחה שלמה, אין עצב שלם. כלומר, יש לי הרבה סיבות לשמוח. ויש לי סיבות להיות עצובה.מחר אני פותחת תערוכת יחידה שלי, במקום מתוק וקסום. יצרתי בשביל הבית הזה עולם מכושף וצבעוני, עולם שברחתי אליו מהזוועה שאנחנו חיים בה.ליצור אמנות ...

העיניים שוב מתמלאות דמעות לבנות ואת משוועת להפסקה מעצמך. יש שם, בתחתית המחשבות, אבן קטנה מקומטת, כתבת עליה מילה אחת ששמרת בסוד, אפילו מעצמך, בטח מאוהבייך. שלא יחששו שגם את. השתדלת לשכוח. אבל היא מתעקשת ורוקדת לך ריקוד מתוק, שואבת את ...

את שוכבת במיטה של סבא וסבתא שלך שצבעתם בירוק ג’ון דיר כי רציתם להשאיר מאחור את הכאב, המזרן ישן וספוג תשוקות ואיסורים ואת, דקה מדי לגופך הקודח, לובשת מכנסיים קצרים שגזרת בקווים לא ישרים וקצוותיו פרומים ונתפסים בציפורני ידייך שמעולם לא ...

כשגלית סמל הזמינה אותי להציג בבית מיכל, בשבועות הראשונים של המלחמה, לקח לי כמה ימים לחשוב מה אני רוצה להציג שם, ואז אמרתי לה, כל כך קשה פה, כל כך עצוב, כל כך נורא, אני חושבת על יערות מכושפים, דימויים ...

הַחֶדֶר מְבַעְבֵּעַ מֵחֹם לַח, סְעָרָה חַשְׁמַלִּית מִשְׁתּוֹלֶלֶת בַּחוּץ. בִּפְנִים אֲפֵלָה, תִּינֹקֶת עוֹמֶדֶת עַל רַגְלֶיהָ הַיְּחֵפוֹת, אֲחֻזָּה בְּסוֹרְגֵי הָעֵץ, בּוֹכָה בְּכָל כּוֹחָם שֶׁל רֵאוֹתֶיהָ הַקְּטַנּוֹת. הָאֵם שׁוֹכֶבֶת עַל הַצַּד, רוֹאָה אוֹ לֹא רוֹאָה וּמִסְתּוֹבֶבֶת עַל צִידָה הַשֵּׁנִי. הַבְּכִי הוֹפֵךְ חֲרִישִׁי, אוֹר ...