ספנסר טוניק הוא צלם שמסתובב בעולם, מזמין אנשים להצטלם עבורו בעירום.
מאות אנשים מגיעים למקום המפגש, מתפשטים ומצייתים להוראות, מאושרים מהמחשבה – הנה אני חלק מיצירת אמנות.
טוניק מתייחס אל הגוף האנושי כאל אלמנט פיסולי, שמשתלב בנוף האורבני. הגוף הפרטיקולרי מאבד ייחודו. הגוף הוא טקסטורה, צבע, עור. העירום ההמוני חדל להיות אובייקט מיני, נשי וגברי מתערבבים והופכים להיות סמל לאנושי, לגוף מפוסל, לגוף שהוא חומר בידי הצלם.
כשטוניק מגיע לעיר בעולם, הארוע תמיד נמצא בכותרות הראשיות: עבודה שיכולה לעורר התנגדות, מבוכה, צדקנות, גועל. העירום לא ברור מאליו, בעיקר כאשר הוא ניצב מול העיניים שלנו בצורה ישירה כל כך.
העירום נתפס כמשהו אינטימי, אנחנו מראים את הגוף העירום שלנו למעטים מאוד בחיינו הבוגרים (להוציא נודיסטים במקומות המיועדים לכך) ולרוב בנסיבות אינטימיות. בצילומים של טוניק יש מאות אנשים עירומים משני המינים, זה בצד זה. התחושות שצילומים אלה מעוררים הן לחלוטין לא מיניות, אין התגרות. כמו רופא שבודק פציינט, כך הצלם מצלם את האובייקט שלו. באנושיות, ברגישות, בתשומת לב, באכפתיות.
המעמד עצמו מתרחש בשעות בוקר מוקדמות, תוך טיפול ודאגה מקסימלית לאנשים שבאים להצטלם: על מנת לא לעורר שערוריות בערים.
אתמול (9/6/2003) הוא עשה זאת בברצלונה והיה מרוצה מאוד מהפתיחות ומההשתתפות הפעילה והרבה של הספרדים.
© Spencer Tunick
