שבת בבוקר, יום יפה…

שנצא קצת לטייל? קמים בבוקר, בקבוק מים קרים, סוכריות חמוצות, תיק עם מצלמות וסרטים ויאללה לדרך.
יש שבתות שאנחנו הולכים לראות תערוכות. בעיר יותר קל לחנות בשבת, במשך השבוע אין זמן להגיע לירושלים, לחיפה או לעין חרוד. אז שבת זה יום טוב.
יש שבתות שמחפשים מקום נחמד – שמורת טבע, פארק לאומי, חוף – אוספים כמה חברים, מכינים קצת סנדוויצ’ים, סלטים, ונוסעים

ולמה אני מספרת את זה? כי כל פעם שנוסעים למקום כלשהו, נתקלים באותה תופעה: סיוט לנסוע בכבישים. ולא רק בגלל הנהיגה האלימה וחסרת הנימוס של הנהג הממוצע. נוסעים צפונה? על כביש החוף? פקק ליד געש-שפיים. עוד צפונה? איזור גן שמואל? פקק. צומת אלונים? פקק. בית ינאי? פקק. העוגן? פקק. מזרע? פקק. אני באמת לא הולכת למנות את כל אחת מתחנות הדלק לידן עברתי אי פעם. כל אחד יכול להוסיף כמה מההכרות הפרטית שלו.
למה הפקקים האלה? [גם] כי ליד כל תחנת דלק יש מסעדה קטנה או בית קפה, שזה נחמד מאוד. סמוך לתחנות הדלק, מרכזי קניות בגדלים שונים, שם אפשר למצוא מוצרים למשרד ולבית, רשתות אופנה, צעצועים, קוסמטיקה ועוד ועוד. מטיילים שעות בחללים הממוזגים שמציעים מכל טוב.

סמוך למרכזי הקניות, יריד. גדול או קטן, תלוי כמה שטח יש ליד. מה קורה בירידים האלה? מוכרים שם ה-כ-ל: שמלות, קישוטים לבית, צמידים ושרשראות, רהיטים לבית ולגינה, ציורים, בובות, סוגים שונים של אוכל. ואנשים מגיעים בהמוניהם וקונים. שטות פה, אוכל מקולקל שם.

ומי שלא הספיק להגיע לקניות במשך היום, מגיע לקניונים לקנות במוצ”ש, כאשר נפתחות כל החנויות, כאשר גם מי שלא נוסע בשבת כבר מותר לו להניע את הרכב. מאות ואלפי אנשים שקונים, מתעניינים במוצרים שונים, אוכלים שטויות. תרבות בילוי של קניה חסרת מעצורים: קונים מה שצריך וגם הרבה שלא צריך בכלל. קונים מה שיכולים להרשות וגם מה שלא.

ואני שואלת את עצמי: זה הדבר המעניין ביותר שאפשר לעשות בשבת, עם המשפחה, הילדים?