במוזיאון תל אביב מוצגת סדרת תצריבים של פרנסיסקו גויה, בשם “לוס קפריצ’וס”. המשמעות שניתנה למונח “קפריצ’וס” במאה ה- 18 היא חוסר הגיון מוחלט, או המצאה אמנותית המנותקת מכללי האמנות המקובלים.
בימינו יש למונח זה כמעט אותה משמעות, אבל קצת מורחבת: התעקשות, גחמה.
סידרה זו התפרסמה לראשונה בשנת 1799. היא נמכרה בחנות בשמים ומשקאות חריפים במדריד.
בהודעה שהתפרסמה בעיתון של מדריד הסביר גויה את משמעות התמונות: הוא משוכנע שהביקורת על טעויות וחטאי האדם יכולה להעשות לא רק באמצעות שירה וכתיבה, אלא גם באמצעות ציורים.
הוא טען, שמתוך שלל מגרעות האדם, הוא בחר את הנפוצות שבהן. הוא הבהיר, שבציוריו לא הסתמך על אנשים מסויימים, כי מגרעות אלה קיימות בטבע ובדמיון האנושי. הוא גם הסביר, שלא התכוון לשים ללעג אנשים קונקרטים. וגם, שהציור, כמו השירה, בוחר מתוך הכלל רק את הדברים שמשמשים לו למטרותיו.
ידוע שגויה, בוטה מצד אחד ודואג לחייו ופרנסתו מצד שני, נעזר בחבר טוב שלו – המשורר מורטין
(Moratin) על מנת לנסח את דבריו, הן אלה שליוו את הציורים והן אלה ששוחררו לעיתונות.
הנושא המרכזי של הקפריצ’וס של גויה הוא רשימה ארוכה של מצבים חברתיים חריגים והתנהגויות שגויה.
גויה מבקר את הגישה החשוכה לחיים באותה תקופה: החינוך הקלוקל, עיוותי הדין, שלטון הכמורה הנצלני והתאוותני, האמונות התפלות, יחסי נשים-גברים, חוסר הבגרות, הרכילות, הרוע, ההתנגות החשוכה לנאורות, אינטריגות פוליטיות, מנהג האשמות השווא, מנהג הבגידות ועוד כהנה רעות חולות.
סידרה זו היא הראשונה מבין ארבע סדרות של הדפסים שפרסם גויה. אחרי 1810 פורסמה הסידרה “זוועות המלחמה” (Desastres) – שתוקפת את חוסר ההיגיון והאימה שבמלחמה (כמה מתאים לזמננו).
ב- 1816 פרסם את “טאורומכיה”(Tauromaquia), סידרה שמתארת מלחמת שוורים.
והסדרה האחרונה – “הבלים” (Disparates). בסידרה אחרונה זו מתאר גויה את הייאוש והכאב של אדם נאור, שתופס את ההגיון כמרכיב החשוב ביותר לשינוי ושיפור העולם (שוב, כמה מתאים לזמננו …).
החשש מהשלטון הבלתי מעורער ומטיל האימה של הנצרות, בדמות האינקוויזיציה, גרם לגויה להפסיק את המכירה של ההדפסים. הוא מסר למלך את 80 הלוחות המקוריים של עבודתו וכל ההדפסים שלא נמכרו. כך הוא ניצל מזרועה הארוכה של האינקוויזיציה והעולם זכה לראות את עבודתו המופלאה, שבביקורתה העוקצנית והאסטטית מעוררת חשיבה גם לגבי החברה העכשווית.
Ya tienen asiento בספרדית – tomar asiento, sentar cabeza – “להושיב את הראש”, “לתפוס ישיבה” – משמע להתבגר, להתמסד. נשים קלילות דעת (כאן הוא מתייחס לנשים, אבל היחס הלועג והביקורתי גם מגיע בתורו לגברים) יתבגרו, יחכימו, רק כאשר הכסא יישב על ראשן.
Nadie se conoce אנשים לא מכירים אחד את השני. העולם הוא מסכה: הכל מזויף. כולם מעמידים פנים, כולם מרמים. אף אחד לא מכיר את השני.
Lo que puede un sastre מה שיכול לעשות חייט האמונות התפלות גורמות לאנשים בורים להעריץ ולהשתחוות לגזע עץ שהלבישו אותו בבגדי קדוש (או כומר).
אתר על גויה (ספרדית-אנגלית)
