יוצר אורח: גלעד בנארי (חלק ראשון)

לא במקרה בחרתי בגלעד כ”יוצר אורח מקומי” ראשון בסידרה חדשה של רשימות, ואני מתכננת שסידרה זו רק תלך ותתפתח.

מי שנכנס מדי פעם ל”במה” יודע שגלעד מופיע כמעט באופן קבוע כאחד היוצרים האהובים והנצפים ביותר.

זה מאוד מעניין, כי יש בבמה אלפי יוצרים, חלקם עושים עבודה יפה, חלקם פחות (לטעמי, כמובן).

גלעד הוא מאוד רב-גוני, יש לו תפיסה ויזואלית מצויינת, גם לצורה וגם לצבע. הוא יודע לקלוט פוטנציאל של מצבים מסויימים ולעלות אותם בדרגה של עניין, יש לו דמיון מפותח מאוד וזויות הראיה שלו לא קונבנציונליות. הוא לא מפחד לביים תמונות, לשנות את הכיוונים שלהן, לטפל בהן במחשב. ואם כל זה לא היה מספק, אז הוא גם חד-לשון: הכותרות שהוא מוסיף לצילומים הן לרוב קולעות, מציעות פן נוסף לאינטרפרטציה של הצילום, מעלות חיוך על פני הצופה.

ביקשתי מגלעד לכתוב כמה מילים על עצמו וזה מה שהוא אומר:

אני זוכר את עצמי מצלם בערך מגיל 9.

זה התחיל בצורה מקרית, כמו כל דבר. יצאתי לטייל בשכונת מגורי החיפאית וברחוב צדדי נתקלתי בבזאר על תכולת דירה. לא היה לי כסף ולא תכננתי לקנות כלום, אבל מצלמת פוקט קטנה משכה את עיניי ורצתי לאמא, להביא כסף. אחרי שיכנוע ובדיקה של תקינות המצלמה, בחנות צילום שכנה, נפרדתי מ- 9 לירות, והן היו שוות כל שקל. ניחוח ילדותי עולה מסלילי הפילם הדהויים (24 תמונות).

שנים אח”כ, הצילום תמיד היה הנאה גדולה, אך לא יותר מתחביב, עד שהגיעה המצלמה הדיגיטלית ואיתה השחרור הטוטאלי מההשלכות הכלכליות של הצילום. העובדה שיכולתי לצלם ללא הפסקה וללא הגבלה, הביאה אותי לשכלול עצמי של הטכניקה ובמקביל, לליטוש הראייה הצילומית שלי.

ההתפתחות המקצועית שלי, יותר בכיוון של רעיונאות וכתיבה, השפיעה על הצורה שבה התייחסתי לצילום. ומתוך הפריזמה הזאת הצילום נתפס בעיני ככלי להעברה של רעיון, של פרספקטיבה אישית. אחרי הכל, איזה דרך יותר טובה יש לגרום לאחרים לראות דברים מהפרספקטיבה שלך?

אני לא מתייחס אל עצמי כצלם, יש הרבה צלמים טובים ממני.

אני מתייחס לעצמי כקופירייטר עם מצלמה.

מתוך אוסף של מאות צילומים, שראיתי ב”במה” ובאתר של יוגנד, בחרתי מספר תמונות שדיברו אליי במיוחד ונראה לי שמשקפות היטב את הכשרון של גלעד.