אין דבר כזה, אובייקטיבי. התפיסה שלנו את המציאות והתכנים שלה משתנה לפי זוית ראיה אישית. גם כשמנסים לנתח, לבקר, גם כאשר אנחנו אמורים להשתמש “רק” בחלק הרציונלי של המוח.
הרשימה הזו מעט חורגת את הדרך בה אני נוהגת להביא לכאן רשמים מעבודות אמנות שאני רואה.
לפני כשנה כתבתי כאן על תערוכה של הבת שלי – נרקיס. נרקיס מציירת. לדעתי (הלא אובייקטיבית כמובן) אבל גם לדעת רבים אחרים, היא מאוד מוכשרת. בשנתיים האחרונות פיתחה סגנון מיוחד במינו. היא מציירת דמויות, בקו גרפי. דמויות לפעמים מוזרות, לפעמים קשות לעיכול, כולן מביטות על העולם באופן ביקורתי (וקיצוני, כיאה לבת 16).
איה, המורה שלה לציור, המליצה לנרקיס ללכת לראות את התערוכה של זויה צ’רקסקי– “נשף הקורבנות”. היא אמרה, שנרקיס תאהב את העבודה של זויה. שהיא הזכירה לה את הציורים של נרקיס.
אז הלכנו.
מאוד מאוד התרשמתי מהתערוכה. את נרקיס אי אפשר היה להזיז משם.
נשף הקורבנות – זויה צ’רקסקי
המילים הראשונות שיצאו לה מהפה היו: אז יש עוד מישהו שרואה דברים כמוני, שמדבר בשפה שלי.
נשף הקורבנות – זויה צ’רקסקי
כשראיתי את התערוכה של אלינור קרוצ’י הרגשתי משהו מאוד דומה. משפחה. אני בהחלט יכולה להבין את נרקיס.
וזה מה שהיא אומרת על התערוכה, במילים שלה:
” יש להם, ההם, מלמעלה, מושג מאוד ברור לגבי אמנות ותכולתה, אני אישית יכולה לראות את ההבדל שבין המצוי לרצוי, מה שנעים לי לעין ייחשב אוטומטית כאמנות משגשגת ומה שפחות ייחשב לאמנות אצל אחרים, ככה זה כשמדובר בטעם וריח, אבל ההם, מלמעלה, מכתיבים לנו לא פעם בדיוק מה אנחנו צריכים להחשיב כאמנות ומה לא, הם מכתיבים לנו זאת בביצפר, במגזינים, בתנאי קבלה ובשיחות חולין.
האסתטיקה שמושכת אותנו כול כך לפעמים מכשילה את האמן עצמו, שצריך למשוך את עין הקהל שלו, ולהאכיל אותנו בכפית בכול תכולתו.
אז הלכנו לראות את “נשף הקורבנות”, תערוכה חדשה של זויה צ’רקסקי בגלריה רוזנפלד. מדובר בחלל פצפון וצפוף, בו מפוזרים הקורבנות של צ’רקסקי, שבמבט ראשון נראים לנו כיצורים החמודים ביותר עלי אדמות וכמו כן, שבורים מנופצים מדממים קשורים מחוררים וחבושים, חסרי רגליים וחסרי שיניים, כולם קורבנות של המערכת, קורבנות החברה.
ההומור השחור קורץ לנו, הצבעוניות ממיסה והביצוע מעורר השתאות, אולי בדיוק משום כך התערוכה הזאת מביאה עמה כול כך הרבה דעות מנוגדות, זה או שתתאהב בה עד כלות נשמתך, או שתשנא אותה מתחילתה עד סופה.
את סגנון הבובות השבורות ניתן בדרך כלל למצוא מודפס על טישרטים בחנויות שחורות עם הרבה ניטים ופוסטרים של להקות צווחניות או מקושקשים בדף האחורי של מחברת מתמטיקה, לא בגלריות שמכבדות את עצמן ובטח שלא תחת עיסוק פוליטי.
כמה טוב שיש מקומות כאלו שמרשים לעצמם מידי פעם לפעם גם לצאת מהתבנית הקבועה של הסו קולד מסגרת אמנותית.”
נרקיס שחף
נרקיס שחף
אין לי הרבה מה להוסיף. תערוכה מרתקת, משעשעת בעוקצניות שלה. עשויה נפלא. בהחלט שווה ביקור.
עוד על התערוכה של זויה, בגלריה רוזנפלד.
