ארבע נשים עירומות מתנועעות על הבמה. גם הבמה עירומה.
יש רגעים בהם התאורה צהבהבה ומלטפת , יש כאלה שהיא לבנה וצורבת.
רשרוש עדין, בראשיתי, בוקע מהרמקולים הגדולים.
ועל הבמה הן מתפתלות, זזות, בעדינות, בכוח, בנחישות, בשקט מוחלט.
ארבעה פסלים אנושיים. רקדניות שבוראות צורות חדשות בעזרת הגוף שלהן.
השרירים מתוחים, כל פיסת בשר עובדת במאמץ, רוטטת, מתקשה.
העירום כל כך טבעי ועדין ונחוץ כאן.
בלי עירום לא היה מתרחש הקסם הזה.
גוף מכוסה, גם בלבוש מינימלי או הדוק, לא היה נחשף ונברא ומפסל את עצמו לנגד עיננו.
חמישים דקות ישבתי באולם מרותקת וחשבתי, כמה אני מצטערת שלא מרשים לצלם (בצדק?) בהופעות.
