ואז באותו ערב מתתָ. הייתָ מונח שם בארבעה ארונות קבורה שונים. בכל אחד מהם הייתָ שלם אחד. אחד לכל ילד. אחד לאחת. אחד לשניה. שווה בשווה שכבת שם. האחת חיבקה את השניה ואמרה לא ידעתי שהוא אהב אותך כל כך. השניה ישבה שם בשקט, מאובנת. מלמלה וחזרה בינה לבין עצמה אָת אשמה, אָת אשמה, אָת אשמה. איתָךְ דיברתָ בנסיעה. דיברתָ ונהגתָ. עכשיו אתה גם קצת יותר שלה.
){kind=link}
