רקדנים

יש לי תחושה שהרבה צופים לא יהיו לסרט הזה.

לא יודעת כמה אנשים יכולים לשבת שעתיים באולם קולנוע ולהנות מסרט כמעט נטול טקסטים, כמעט נטול עלילה, ללא סצנות מדממות מכל זן שהוא.

סרט מינורי כזה, ללא יומרות. תמיד יש יומרות, רק שכאן הן בלתי נראות.

אני מביאה לכאן את הפן האישי שלי (כמו תמיד…). 

הסרט הזה הוא שעתיים של עונג צרוף. מבט אינטימי מאוד על להקת בלט, על כל ההווי המיוחד שמאפיין להקות בלט.

על רקדנית מבטיחה שהופכת להיות הרקדנית המובילה בלהקה. סיפור של אגואים גדולים, תשוקות בלתי נשלטות לרקוד ולא משנה מה המחיר שמשלמים, סיפורי אהבה קטנים.

אבל יותר מכל – זהו סרט שנותן את כל הבמה למחול. לתנועה. לגוף מתנועע. למוזיקה. לצבע.

הכל מדבר בשפה של הבלט. גם כשהם מבשלים, מתווכחים, עושים אהבה.

אולי אני טועה, אבל לא צריך להיות אוהב מחול כמוני כדי להנות מהסרט הזה.

“It’s not the steps, babies, it’s what inside, that really counts” – אומר מנהל הלהקה. תמצית התשוקה, תמצית האהבה, הדרך היחידה להבין למה רקדן אחד יותר טוב מהשני, למה רקדנים מתעללים בגוף שלהם, למה הם מוכנים לרעוב ללחם, רק שתנתן להם האפשרות להמשיך לרקוד…

הצילום, הו, הצילום פשוט מופלא. יש שתי סצנות (כלומר, יש הרבה, אבל שתיים מהן לא יוצאות לי מהראש) שגרמו לי לבכות מאושר. כל כך נהנתי מהאסטטיקה המדהימה, הדיוק בכל פרט.

על במה בפארק, הופעת גאלה של הבלט. אנשים לבושים בהידור, יושבים על כסאות מסודרים ברחבה. על הבמה, הלהקה רוקדת.

דואט מופלא של רקדן ורקדנית. זועק רגש וחושניות.

פתאום מתחילה סערה. רצינית, עם ברקים ורעמים. הקהל לא זז מילימטר. נשאר לשבת על הכסאות, מטריות נשלפות, נפתחות. הרוח מעיפה עלים קטנים ומוזהבים על הרקדנים, העלים רוקדים את הבלט של הטבע. מתמזגים עם הבלט של שני הרקדנים על הבמה. הקהל רואה את ההופעה מבעד למסך של גשם כבד, העלים המתעופפים.

והסצנה השניה, רקדנית אחת על הבמה, מתנועעת – תלויה על נדנה. התאורה בהירה מאוד. אין לי מילה יותר טובה מ”מושלמת” כדי לתאר את הסצנה הזו.

הגוף של הרקדנית, הבד של השמלה שעוטף אותה, הנדנה הרכה, האור שמלטף אותה.

כמה יפה, כמה מענג יכול להיות היופי…

עוד על הסרט