בנמל תל אביב מוקם “בית בנמל“, מבית היוצרות של חנויות הבגדים (המצויינים והיקרים)”comme il faut“.
הבית עדיין בבנייה, אבל לקראת יום האישה הבינלאומי פתח את שעריו לתערוכת אמנות שאצרה גליה יהב, בה מציגות כ- 100 אמניות.
יש לי רגשות מאוד מעורבים כלפי ציון/חגיגה של יום כזה וגם כלפי תערוכה שהיא על טהרת הנשים. כלומר, מצד אחד, יפה וטוב שיהיה יום האישה. שתהיה התרחשות ואמירה ופרסום של עבודה נשית, בכל היבט שהוא. מצד שני, יש משהו שעושה לי תחושה לא טובה, של הנצחת הפערים. הרי – למה צריך להדגיש “יום אישה” – כי האישה מקופחת וצריך לתת לה במה, כבוד, פרסום, על היותה אישה?
והרי אני אישה ולא מרגישה מקופחת. אבל יש פערים. ברמת ההצלחות, בשכר, בחלוקת העבודה במשפחה, במעמד האישה בממסד הדתי. ועוד. ועוד.
שאלתי את עצמי: תערוכה של 100 אמניות? ולפי מה הן נבחרו? ומה המאחד ביניהן, חוץ מהיותן נשים? יש הרבה אמניות טובות. וגם הרבה אמנים. היותן נשים עושה אותן לאמניות הראויות להציג? ביחד? שאלה טובה.
ולעניין עצמו: יש בתערוכה עבודות טובות יותר ועבודות טובות פחות, כמו בכל תערוכה קבוצתית. לא מצאתי מכנה משותף באמירה, או בנושא מלבד העובדה שזהו מקבץ עבודות אמנות של נשים.
וזה מה שלקחתי איתי:
מאוד מאוד אהבתי את צילום ההריון של חנה סהר. כמו כל צילום שלה שראיתי אי פעם.
עוד צילום שמאוד אהבתי, בשחור לבן עדין-עדין וגדול ויפה, של מלי דה-קאלו, בשם וילון. חזק ונפלא.
לשפי בלייר יש צילום עדין, נפלא, כמעט מונוכרומטי של קונדום משומש (עם קשר) על רקע בד בעל מרקם שנראה כמו וילון או ספה.
מיכל פלג בנתה ארון-כוורת עם דלתות. המון כוכים-חדרים, דלת פתוחה שמזמינה להציץ פנימה. בכל כוך – הפתעה מעניינת. עולם ומלואו של סיפורים, כמו בניין דירות שבכל דירה עולם שונה. כמו מגירות המאכסנות זכרונות, מקוטלגים וממוספרים.
ל”בית בנמל” יש תפיסה מעניינת ושונה של מרכז קניות ובילוי, מתחם שהוא לא קניון כמו שאנחנו מכירים בארץ ובעולם, אלא “חזרה אל כיכר העיר המיתולוגית. מקום מפגש פתוח, מזמין המתרגם את מושג “הכנסת אורחים” למרחב הציבורי…”, כפי שמתואר בהצהרת הכוונות של המקום.
הכוונה, להתרחק מהסטדרטיזציה, להדגיש את הפרט והייחודי לו, בניגוד לתפיסה שמשטיחה והופכת כל פרט לבורג בתוך הכלל, לחלק קטן ולא ייחודי של ה”כפר הגלובאלי”.
רעיון מקסים, המקום נראה אסטטי ומבטיח. רק נקווה שהוא יאפשר לא רק לעשירות/ים לקנות, להנות, לבלות.
“בית בנמל“, האנגר 26, נמל תל-אביב
עד 22.3.2005
התערוכה פתוחה 24 שעות ביממה, ללא תשלום.
ומשהו משמח בעניין מעמד נשים (שיעניין גם גברים): שר האוצר מתכוון לערוך פיילוט בשתי ערים בארץ, שיבדוק היערכות להכרת תשלום למטפלות כהוצאת מס.
