3000 נשים נסחרות בישראל מדי שנה. אלה נתונים רשמיים. הנתונים הלא רשמיים מדברים על מספר כפול.
אלה נשים שחיות במצוקה כלכלית בלתי נסבלת בארצות מוצאן. מגייסים אותן לעבודות ניקיון, טיפול בילדים או זקנים. מעטות מסכימות לעבוד כנערות ליווי.
כשהן מגיעות לארץ, הן מוברחות בדרכים – לא דרכים ונמכרות לכל המרבה במחיר. הן עובדות כזונות – לא מתוך בחירה, שבעה ימים בשבוע, ללא תנאים בסיסיים למחיה, ללא תגמול. בכפיה, תוך השפלה ורמיסת כבודן כבני אדם.
מוזיאון פתח תקוה הסכים להציג את התערוכה “נעלי עקב בחול”. זאת לאחר שמוזיאונים וחללי תצוגה אחרים לא הסכימו. כנראה שזהו נושא ארצי מדי לקהילה האמנותית.
השם של התערוכה – נעלי עקב בחול – מתייחס לרגע אובדן התמימות והאמונה שבו כף רגליהן של נשים אלה דורך בארץ: חול טובעני, שקרי ואכזרי.
בכניסה לתערוכה מתנוסס מספר טלפון נייד ענק מנצנץ, שמזכיר את שלטי הניאון הזולים של מועדוני סקס למיניהם. המספר שייך לאמנית ובעבודה היא מזמינה את הצופים לפתות אותה. (מעניין כמה שיחות היא קיבלה).
לתוך האולם המרכזי נכנסים דרך “וילון” – נראה קצת כמו וילון של בורדל, קצת וילון ניו אייג’י. החרוזים שמרכיבים את הוילון הם בובות “בבושקה” (מטרושקה, למעשה) כשהן אחת מעל השניה, מהגדולה לקטנה. הצבע דומיננטי המסורתי של הבובות האלה הוא אדום, עם נגיעות של שחור וקצת צהוב. 3000 בובות יש בוילון הזה. כמספר הנשים הנסחרות בארץ.
הוילון הצבעוני הזה ממחיש את הפער בין התמימות הילדותית של בובות המטרושקה, האישה כאם גדולה ומכילה בתוכה את עצמה ועוד הרבה נשים-אמהות גדולות ומכילות, לבין המצב של הנשים – סחורות שאנוסות לעבוד כזונות.
על הרצפה – סילואטה של אישה פשוקת רגליים, שהיא למעשה אלפי עכברים לבנים גזורים. על האזורים ה”מיניים” שלה כתמים אדומים. גם על הקוקיות הילדותיות יש כתם אדום. היא שרועה על הרצפה כמו קורבן בזירת רצח, היא לא אישה באמת, היא אלפי עכברים לבנים שמרכיבים דמות אישה. היא שטוחה על הרצפה. ללא שם, ללא פנים, מושפלת, דרוסה, חסרת כל צלם אנוש. נרצחת עם רגליים פשוקות לרווחה עם נקודות חמות, ציוני מקום שרק בהם הגוף שלה מתפקד.
עבודה שלא מותירה ספק, שיורה ישר בבבטן, בעור, היא המחשה של מקום אפשרי (בלתי אפשרי) שבו מתגוררות הנשים: תקרה נמוכה, צפיפות בלתי נתפסת, לכלוך, אפלוליות בתוך חדרים חשופים, מקור האור היחיד הוא בחלון גבוה, ממנו אפשר לראות את רגלי האנשים המתהלכים ברחוב, לא מודעים למה שקורה מתחת לפני האדמה, וגלגלי המכוניות על הכביש.
עולם אחר, אפל, שאינו מוכר ואינו ברור.
עולם שקורה “שם”, למישהו אחר, שאנחנו לא מכירים.
תערוכה חזקה, שמעוררת מחשבה. גם מעלה את המודעות בנושא כל כך טעון וחשוב (ישראלים – יהודים שסוחרים בבני אדם? לא בבית ספרנו, לא יתכן…)
רחוב ארלוזורוב 30
פתח – תקוה
שעות פתיחה
ג’, ה’ 16:00-20:00
ב’, ד’, ו’ שבת 10:00- 14:00
התערוכה מוצגת עד ה- 10 לדצמבר, 2005
