לקראת שנת הלימודים החדשה, צילמתי שתי שכנות, תלמידות בית ספר יסודי.
נעם מקיבוץ מצר. רנא מכפר מיסר. הבנות שיחקו בדשא, מתקשרות בשפה פנימית שרק ילדות בנות 8 יכולות לדבר, הרי אחת דוברת עברית. השניה ערבית.
הקיבוץ הזה היה הבית שלי במשך 15 שנה. אני מכירה מקרוב את יחסי השכנות הטובים עם תושבי הכפר הסמוך. אם השם “מצר” נשמע מוכר, זה בגלל שלפני שנתיים הוא היה בכותרות. מחבל חדר לתוך הקיבוץ ורצח 5 אנשים: שלושה מבוגרים ושני ילדים קטנים.
הרבה אנשים הגיעו לנחם את הקיבוץ ההמום. ביניהם, תושבי מיסר המבויישים, הכואבים.
רבים מהם מתפרנסים שנים רבות וטובות בקיבוץ. לא בטוח שזו דוגמא מייצגת ליחסי שכנות של יהודים-ערבים במקומות אחרים.
כשצילמתי את שתי היפות האלה, חשבתי, אם יותר אנשים היו מביטים על ילדים משחקים ביחד, מוצאים וממציאים שפה משותפת, יכול להיות שהיה לנו קצת יותר שקט.
הצילום פורסם במוסף “נשים” במעריב, ב- 21/8/2005
