עופר נקר
ביום רביעי שעבר נפתחה התערוכה “חשיפה לאור 2″ במרכז “נא לגעת” שבנמל יפו.
זוהי תערוכה המסכמת שנה שניה של פרוייקט שמנחים הצלמים כפיר סיון ואיריס דראל–שנער.
איריס וכפיר מלמדים קבוצה של אנשים עיוורים צילום.
זה יכול להישמע מופרך, זה יכול להראות כגימיק פרסומי. אבל, כשרואים את הצילומים התלויים על הקיר, כשרואים את האושר והגאווה של האנשים שתמונותיהם תלויות על הקיר, מבינים, שאין כאן דבר וחצי דבר שהוא מופרך או גימיקי.
האנשים האלה, ברגישות לעולם שהם לא רואים כמו שהוא “באמת” (אבל, מי יכול להגיד איך נראה משהו “באמת“?) בונים פריים, מתייחסים לטקסטורות, לצבע, לקומפוזיציה, למבע אנושי, לתנועה, לתולדות האמנות.
שמוליק רוקח
אחוזים קטנים מאוד של עוורים שרויים לגמרי בחושך. הרוב רואים “משהו”, כמובן שלא במושגים שאנשים רואים מכירים, וזה משתנה מאחד לשני בהתאם למגבלה הפיזית הספציפית: יש כאלה ששדה הראיה שלהם מאוד מצוצמם, כאלה שרואים רק ממרחק קטן מאוד, או כאלה שמבדילים בין אור חזק וצלליות.
לאה פאר
את התערוכה הראשונה של הפרוייקט אצר מיקי קרצמן, ראש המחלקה לצילום בבצלאל והיא הוצגה בבצלאל לפני שנה וחצי.
השנה התערוכה מתארחת במרכז החדש “נא לגעת“, שהוא במה לעוורים וחרשים ובו תאטרון, מסעדה ובית קפה.
המרכז שוכן במבנה מדהים בנמל יפו והוא משכן ראוי ומתאים לפרוייקט של צלמים עוורים.
ריקי פריטש
את התערוכה הנוכחית גם אצר מיקי קרצמן. מיקי אומר, שהתפיסה לגבי אמנות משתנה לגמרי כשמתוודעים לתהליך העבודה עם צלמים עיוורים ולתוצאות של עבודה זו, שלצילומים יש כוח ואיכות בזכות עצמם, ללא קשר להיותם צילומים של עיוורים.
אני בהחלט מסכימה איתו, וממליצה בחום לקפוץ ליפו ולראות את התערוכה המעניינת הזו.
סוניה מוכתר
