פרימוורה

“…בעשייה הצילומית שלי משמש החלק הנרטיבי עיקר עבודתי. אני מחליטה לנצל את “הוני” כדי לבנות את הנוף “היפה” ביותר היכול להתקיים בעולם הצילום שלי. ומהו אותו נרטיב? זוהי אותה תבנית נוכחת וברורה של חיי המתורגמת לקומפוזיציה. התמונה הנרטיבית מבוססת על זיכרון בזמן הווה ועבר ומאפשרת התבוננות באני הפנוראמי…” (מילים של רחל ארז, מתוך הטקסט המלווה את התערוכה)

פרימוורה, רחל ארז

רחל ארז יוצרת עולם פנטסטי, מורכב רבדים-רבדים של דימויים. גוף עבודה שחור-לבן, מסקרן, מתעתע, שואב את הצופה אל תוכו. בתהליך סיזיפי, אינסופי, רחל מפרקת ומרכיבה, מרכיבה ומפרקת דימויים רבים שבסופו של דבר נאספים ורוקמים דימוי אחד שלם.

החלום של ונוס, רחל ארז

העין משוטטת בין החלקים השונים שמרכיבים את הדימוי, מהשם של העבודה התלויה על הקיר, בחזרה לפרטים שבה, מבקשת לפענח איזה סוד מסתתר מאחורי התמונה. וכמו במטה קסם, גם עין הצופה עוסקת בפירוק ובהרכבה מחדש של מה שמוצג לפניה. רחל ארז עובדת בשיטות מסורתיות של עשיה צילומית: מצלמת, מדפיסה, ואז גוזרת, קורעת, מדביקה, מצלמת מחדש ושוב חוזרת לחדר החושך ומדפיסה. וכמו לא מספיק לה התהליך הארוך שהביא אותה לדימוי אחד שמודפס על הנייר, היא פוצעת את הנייר, שורטת אותו, בודקת עד קצה גבול היכולת כמעט את עמידות החומר, את עמידות הדימוי הצילומי. כשראיתי את ההזמנה לתערוכה של רחל סיקרן אותי הדימיון לעבודות של ג’ואל פיטר וויטקין וגם של היירונימוס בוש, הראשון בן תקופתינו, השני – צייר שחי ועבד מהמחצית הראשונה של המאה ה- 15 עד המחצית הראשונה של המאה ה- 16.

שניהם יצרו בעבודות שלהם, כל אחד בדרכו, עולמות פנטסנטיים, עסקו בשאלות של חיים ומוות, טוב ורע, גן עדן וגיהנום.

ואכן, רחל אמרה לי שאלה שני יוצרים שהיא מאוד אוהבת, אבל היא הייתה די מופתעת כשאמרתי לה שרואים את ההשפעה של שניהם על העבודה שלה.

קשה יותר לראות “מבפנים” את מה שרואים מבחוץ…

רחל יוצאת אל העבודה שלה מתוך חוויות של אבדן, רגעים טראומטיים שהיא ואמה חוו בילדותן, כאשר ניצלו ממוות, כאשר עמדו בגיל צעיר מאוד פעורות פה אל מול המוות שהופיע פתאום בחייהן, כשלפני זה בכלל לא ידעו מה המשמעות של המוות. רחל חוזרת לילדות, לרגע מדוייק בו היא עמדה, כילדה קטנה, מול המוות. ברגע הזה מהולים גם ההלם, הפחד, הזוועה, וגם הידיעה, שזה עתה קיבלה את חייה במתנה. את הערבוב הזה, בין השמחה והעצב, ההתנפצות לרסיסים והתחושה של היותה שלמה ונושמת, היא משחזרת שוב ושוב בצילומיה, מפרקת ומרכיבה, מפרקת ושוב מרכיבה.

מעשי זוועה אנונימיים, רחל ארז

רחל מתייחסת בעבודות שלה לתולדות האמנות, לתולדות הציור. היא באה מהציור, יוצאת ממנו, שוזרת סיפור בעל עוד רובד ועוד רובד שבסופו של דבר מספר סיפור חדש, סיפור בו ניתן לראות ולחוש את עכבות המקור, אבל באופן אחר לגמרי. “פרימוורה”, רחל ארז. אוצרת: חנה שביב. התערוכה מוצגת עד ה-7 בדצמבר הגלריה על שם מורל דרפלר, האקדמיה לעיצוב ולחינוך ויצו חיפה.