מרינה אברמוביץ היא אמנית מיצג ילידת יוגוסלביה, שחיה בניו יורק.
אברמוביץ’ עובדת עם הגוף שלה. היא חוקרת את את הגבולות של הגוף, את יכולות המוח והיחסים הנרקמים בין האמן לקהל שלו.
במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק מוצגת כעת תערוכה רטרוספקטיבית של פועלה של מרינה אברמוביץ מאז החלה ליצור ולהציג בתחילת שנות ה- 70.
בתערוכה מוצגת גם עבודה חדשה: בכל שעות הפתיחה של המוזיאון יושבת אברמוביץ בשקט ליד שולחן באחד האולמות.
המבקרים במוזיאון יכולים לשבת מולה ולהביט בה.
כך, המבקר בתערוכה משלים את העבודה שמוצגת בפניו, הוא הופך להיות חלק ממנה.
והמבקר מגיב. הוא לא רק צופה, הוא גם נצפה. המרחב המוזיאלי המוכר, זה שהמבקר מכיר, משתנה: יצירת האמנות נוכחת מול המבקר, אחד מול השני. ושניהם מול הקהל המתבונן.
יש בסיטואציה הזו שאברמוביץ יוצרת עוצמה אדירה: הנוכחות שלה, הנוכחות של הצופה/מבקר/משתתף (אמן? האם עצם הפיכתו של הצופה לחלק אינטגרלי מעבודת האמנות גם הופכת אותו לאמן בפני עצמו?), ההתבוננות השקטה, חוסר המעש לכאורה.
בתוך תזזיתיות החיים, לשבת בשקט מול בן אדם הוא לא דבר של מה בכך, האינטימיות שנוצרת בסיטואציה כזו יכולה להיות מאוד מאוד מטלטלת.
אפשר לראות את עוצמת הרגש בפניהם של אנשים שצולמו כשהם יושבים מול אברמוביץ.
צילומים נוספים אפשר לראות בפליקר של התערוכה.
בשעות הפתיחה של המוזיאון פתוח גם ניתן לראות אונליין את התערוכה.
הצילומים של Marco Anelli – כל הזכויות שמורות © 2010 Marina Abramović
עוד על מרינה אברמוביץ’
