עינת עריף גלנטי היא בוגרת המחלקה לצילום ומדיה דיגיטלית, מכללת הדסה, ירושלים 1998. היא זוכת מלגת קרן התרבות אמריקה-ישראל לשנים 1999-1998 ו -2000-1999. היא הציגה בתערוכות קבוצתיות בארץ ובעולם, חלקן בעבודות משותפות עם יוסי גלנטי. עבודות שלה נמצאות באוספים במוזיאון ישראל, ירושלים, מוזיאון תל-אביב לאמנות, מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, המוזיאון לצילום קיוסאטו, ימאנאשי, יפאן, ובאוספים פרטיים בארץ ובעולם.
בעבודה הצילומית של עריף גלנטי ניכרת ההשפעה של ציורי טבע דומם הולנדי ואיטלקי מהמאה ה- 17 ואילך: במסגרת התערוכה “דיאלוג עם הקלאסיקה”, (מוזיאון הרצליה, 2005), הציגה עבודה בשם “הבל הבלים היום“, סידרה שהיא מחווה לואניטאס.
המקור של המילה Vanitas בלטינית ופירושה ריקנות. זהו ז’אנר אופייני לציור שפרח בהולנד בתחילת המאה ה- 17.
הציורים הציגו מבחר אובייקטים שסימלו את המוות הבלתי נמנע, את הארעיות של ההישגים החומריים והתענוגות הארציים, מתוך כוונה להזכיר לאדם המאמין “לזכור את המוות” – memento mori.
עריף גלנטי עושה מחווה צילומית לז’אנר הציור הזה – צילומי טבע דומם עם אווירה ומאפיינים של ציורי הואניטאס, יחד עם אלמנטים עכשוויים מאוד: הומר מהסימפסונס, תווית של ברקוד על הגבינה, זבוב מפלסטיק על האבטיח. ארעיות עכשווית במלוא הדרה: הפלסטיק, הכסף, הטלוויזיה, מכשירים חשמליים מתכלים וזמניים.
בתערוכה “שרשרת של הבטחות” שהוצגה ב”צילום בעם” ב- 2008, הציגה עריף גלנטי הבטחות שמתגלות כאכזבות, כשקריות: הבטחות ליופי, הבטחות לאוכל טעים, הבטחות לאהבה. בגוף העבודה הזה היא עושה מחווה לצלם האגדי רוברט מייפלת’ורפ, בדיוקן עצמי שלה מחזיקה בובת צעצוע של טוויטי – דמות מסידרת האנימציה של ה”לונלי טונס”.
עינת עריף מדגישה את ההשפעה של אורי רייזמן על העבודה שלה. בראיון מדומיין מרגש ויפהפה שהיא ערכה איתו ופורסם ב”מארב” לפני שנתיים היא משוחחת איתו על צבע, פרטים, השראה, והדרך בה היא מתכתבת עם האמנות שלו.
ההשפעה של רייזמן ניכרת בעיקר בגוף העבודה ” contact” – סידרה של צילומים ציוריים אינטימיים, על סף ההפשטה, נוגעים-לא נוגעים.
אליסיה שחף
פורסם ב- viewfinder
