רוני גלבפיש, בת 41 ממודיעין (תיכף בתל אביב) כותבת במוסף “הארץ”, ספרה הראשון “סיפור קטן ומלוכלך” יצא לאור בימים אלה בהוצאת כנרת זמורה ביתן.
רוני מחבקת את הספר הראשון שיצא מהכריכיה, כמו תינוק שהרגע נולד.
וזה מה שהיא ענתה לי, כששאלתי אותה – מה התשוקה שלך ? :
” אבי היה הקלברי פין. אמי היתה פוליאנה.
מרגע שעמדתי על דעתי למדתי לקרוא, ומרגע שלמדתי לקרוא לא היה דבר שרציתי לעשות יותר.
העולם שבוראים סופרים במילותיהם אמיתי כל כך עבורי, עד שיש לי זכרונות ילדות מארועים שלא קרו לי, אבל אני קראתי אותם.
וכששאלו אותי בפעם הראשונה מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה, התשובה היתה סופרת. היא לא השתנתה מעולם.
בעולם של הספרים אני מוצאת פשר והגיון שחסרים לי לחלוטין בעולם האמיתי. מה שחשוב נחקר ונבדק ונבחן היטב, מה שלא חשוב מושמט לחלוטין. זה כל כך הגיוני בעיני, והחיים שמחוץ לספרים תמיד נדמים פשוטים וסתמיים כל כך בהשוואה לקסם הזה.
כשהתחלתי לכתוב גיליתי את הפלא באחיזה של קצה חוט והליכה בעקבותיו אל הסיפור שלי. לגלות דרך הכתיבה מה אני חושבת, מה אני מרגישה, מה אני רוצה. היום אני אוהבת לכתוב כמעט במידה שבה אני אוהבת לקרוא. הספרים הם התשוקה הכי גדולה, ולהעמיד ספר משלי ביניהם גורם לי לחוש ענווה והכרת תודה עמוקה.
הכתיבה, גיליתי, היא מונולוג. הוצאת ספר משלי אל העולם היא הזמנה לדיאלוג”.
פורסם בסלונה
