דליה קמיסי היא צלמת לבנונית בוגרת האקדמיה הלבנונית לאמנויות.
דליה עוסקת בצילום תיעודי-חברתי: היא צילמה בעיראק במסגרת פרוייקט הומניטרי, את חייהם של פליטים בגבול ירדן-עיראק ב- 2004, ושימשה כעורכת צילום ב- AP בביירות במלחמת לבנון השניה.
הסידרה “חללים נטושים” היא עדות אסטתית להפליא, של השלכות המלחמה על העם הלבנוני.
בצילומיה של קמיסי אין אנשים. אבל הנוכחות האילמת, החסרה, של האנשים שקנו את השטיחים, את הכורסאות המפוארות, שתלו את הוילונות המהודרים, שצבעו את הקירות, זועקת מתוך הצילומים. לכל צילום מוצמד טקסט קצר שמתאר את המקום המצולם, והנזק שנגרם בעקבות ההפצצות. אלה לא צילומים אקראיים, או מבויימים, אלה צילומים של בתים שהיו שייכים לאנשים שהיו צריכים לנטוש את בתיהם ורכושם ולעבור למקומות אחרים, בטוחים יותר.
אלה לא צילומים “קלאסיים” של מלחמות, שהרי אין כאן חיילים מיוזעים, דם, חלקי גופות, או עשן שמיתמר מעל שדה בוער. המבט הקרוב, לרוב מבפנים, מתוך הבית, הוא עדין, ואפילו מעט רומנטי, סוג של אינטימיות שרובנו לא היינו רוצים לחוות מרצונינו החופשי.
ודווקא המבט הזה, שאין בו דרמות גדולות, והוא יפה כל כך, שקט ונקי, מצליח לשדר את העצב העמוק, הכאב העצום, את חוסר התקווה.
בלי קשר לדיעות פוליטיות, או באיזה צד של הקונפליקט האינסופי הזה אנחנו חיים, ההשלכות של המלחמות הן אותן השלכות: הרס, ואובדן חיים, ועצב, וכאב.
אליסיה שחף
פורסם ב- viewfinder