דליה מוקוטוב, בת 87, מתגוררת בכפר בלום.
תומר שדמי, נכדתה האוהבת של דליה, הזמינה אותי לבוא לראות את התערוכה שדליה מציגה בביתה של דורון דהן, נכדה נוספת שלה, בכרכור. היא סיפרה לי את סיפור חייה של סבתה בקצרה ואני החלטתי שאני חייבת לנסוע לשם ולפגוש את הסבתא של תומר. ולצלם אותה, כמובן.
דליה בנתה בית בו השקיעה את נשמתה וטיפחה משפחה לתפארת, גידלה ילדים, נכדים ונינים.
בגיל 80 היא חזרה לאהבה ישנה שלה: הציור. היא לומדת, ומציירת כל יום, עובדת על סדרות בנושאים שונים: הצבר, השיבולים, הבית האהוב שטיפחה בטבעון, אותו הייתה צריכה לעזוב עם ההתבגרות, כדי להתגורר בסמוך לביתה בכפר בלום.
דליה מציירת כל יום, בין 10 בבוקר ל- 12 בצהריים. אחרי שהיא מכינה ארוחת בוקר לבעלה ועד שהיא חוזרת לבית להכין לו ארוחת צהריים. בעלה (אהובי, כך היא תיארה אותו באוזניי) של דליה התעוור בשנים האחרונות והוא זקוק לעזרתה.
כששאלתי את הגברת המופלאה הזו מהי התשוקה שלה, היא ענתה לי: לחופש. ואת החופש שלי מצאתי בציור.
זה היה אחד המפגשים המרגשים והמעשירים שהיו לי בחיי. שיעור ב”חיים”.
פורסם ב”סלונה“.
