ביום חמישי השכנה מהבית ממול פגעה עם הרכב שלה בכבל של בזק.
הטכנאי שהגיע בשישי בבוקר אמר שהוא לא יכול לפתור את הבעיה, צוות אחר של טכנאים יגיע ביום ראשון, בשש בערב – לכל המאוחר.
זה היה מוזר וטוב, הניתוק הזה, בעיקר מהאינטרנט, סופשבוע שלם.
התעכבנו מעבר לרגיל ליד השולחן בסוף הארוחות, ראינו סרטים, לא רצנו לבדוק אחרי זה ברשת מה עשו השחקנים והבמאים לפני ואחרי ומה אמרו הביקורות, “סתם” ישבנו ודיברנו.
ובישלנו ביחד, ארבעה אנשים וכלבה אחת במטבח, ואף אחד לא היה “צריך לבדוק משהו במחשב” ונעלם לשעתיים מהמטבח. וגם כולם נשארו לנקות ולפנות את המדיח.
פתאום הייתה תחושה שיש המון זמן.
איזה כיף.
בשישי בערב קפצנו לחברים שגרים מעבר לרחוב, לבדוק אימיילים, בעיקר ענייני עבודה.
וזהו.
ביום ראשון בבוקר הכבל תוקן ודי מהר שכחנו כמה כייף היה לא להיות תלויים במה שקורה “שם”.
