אימת הילדות שלי: בתים שהחלונות והדלתות שלהם נאטמו עם לבנים. כבר אז ידעתי שאלה בתים נטושים, שבעליהם עברו למקומות אחרים.
אבל הדימיון שלי התפרע, וראיתי את האנשים הלכודים מאחורים הלבנים היפות, זועקים לעזרה ואף אחד לא שומע אותם.
הם נראו לי עצומים בגודלם, החלונות האלה.
