במשך קצת יותר משנה חיפשתי נשים מעניינות, מאתגרות, לא “סטנדרטיות” ונסעתי אליהן, למקומות העבודה, לבתים, לסדנאות ולמקומות בילוי, וצילמתי אותן.
מתחת לצילום הגדול שורה אינפורמטיבית, שסיפרה את שמה, גילה ועיסוקה של האישה.
כל שבוע, שנה שלמה, כל כך הרבה נשים נהדרות.
היו כאלה שהכרתי, את רובן פגשתי לראשונה. שוחחתי איתן, הן סיפרו לי ואני סיפרתי להן.
והיה את הרגע המסויים הזה, רגע הקסם, שהבנתי שהנה זה. זה רגע הצילום היחיד והמיוחד של האישה הזו.
ועיתון אחד, שחיכינו שיגיע לבית, או הלכנו לקיוסק הקרוב וקנינו אותו.
הריח של הדיו, הנייר הדק, שלכלכך קצת את הידיים, וההדפסה הלא כל כך איכותית של עיתון יומי.
תענוג
