שיטוטי תל אביב

אני עכברה עירונית. אוהבת את הרעש, את התנועה, את הבניה היפה והגבוהה, את חלונות הזכוכית, את הבטון, את המדרכות, את העצים בשדרות. את העציצים במרפסות.

וגם, את התזזית האנושית, בתי הקפה, וריח האוכל המתבשל במסעדות, וחנויות הספרים, וחנויות שמוכרות דברים יפים. את האפשרות להיות לבד בתוך ההמון, את האפשרות לדבר עם אנשים כשבא לי. ובעיקר-בעיקר, את האפשרויות האינסופיות של צריכה תרבותית.

רשימה ארוכה של אהבות-עיר יש לי. ולא אמרתי הכל.

בשנים הארוכות שגרתי בקיבוץ, הכי הפריע לי השקט. השקט באזניים והשקט בעיניים. השקט של הגוף. (וכמובן נשאלת השאלה למה עוללתי את השנים הארוכות האלה לעצמי, אבל זה נושא לרשימה אחרת לגמרי, ואני לא בטוחה שאני רוצה ממש להיכנס לזה או שזה יעניין מישהו בכלל…)

כשאנחנו נוסעים לטייל בחו”ל, זה מה שאני הכי אוהבת לעשות: לשוטט ברחובות של ערים סואנות, מצויידת במצלמה. להקשיב לקולות, להתבונן, לספוג. ולצלם, כמובן.

בשבת האחרונה בחרתי להיות קצת תיירת בתל אביב. סבב גלריות בדרום העיר ברגל. הכנתי רשימה, קצת ארוכה מדי, שיהיה גם לפעם הבאה. אישי היקר הכין מסלול שבסופו  ארוחה כייפית ושנ”צ בבית. (בכל זאת, שבת).

היינו בחמישה חללי תצוגה: גלריה חזי כהן, בית בנימיני, Contemporary, גלריה 121, מוזיאון נחום גוטמן.

בבית בנימיני לא ביקרתי קודם, מאוד אהבתי את החלל, את הקונספט ועבודות רבות בתערוכה שמוצגת שם.

לרוב אני לא משוטטת עם מצלמה, חסרת דאגות בערים בארץ כמו שאני עושה בחו”ל. תמיד זה סידורים, ופגישות, ולהגיע בזמן. הצילומים שבחרתי להביא לרשימה הזו נראו לי ככאלה שיכולתי לצלם בכל מקום בעולם, (אם מתעלמים מהשלטים בעברית…)

אבל הם בתל אביב. וזו גם אופציה.