ערפול

השעון המעורר שלף אותי ברגע אלים אחד מהשינה אל כאב ראש אימתני.

אני לא צריכה לבדוק בתחזית מזג האויר כדי לדעת שיש חמסין. הגוף שלי, בעיקר החלק העליון שלו, מרגיש ויודע.

רוח מזרחית יבשה ויותר מדי יוניים חיוביים באויר (או שליליים, לא יודעת בדיוק. אני רק יודעת שזה מגביר את הלחץ על הראש שלי) לא עושים לי טוב. בכלל לא.

הייתה לי תוכנית לבוקר: לקום בשבע, לשתות קפה, לצאת לפארק, חמושה באוזניות מחוברות לרדיו הקטן, לצחוק קצת עם טל ואביעד, ללכת-לרוץ שעה, לחזור הביתה, להתקלח, להתלבש ולטפל ברשימת המשימות: לכתוב, להגיש שתי הצעות לתערוכות, לקבוע כמה פגישות לשבוע הבא.

ואז לחכות לבחורה מוכשרת אחת שאני מנחה שתגיע בצהריים. וזוג מתוק בהריון הראשון שלהם שיגיעו להצטלם בסטודיו לפנות ערב.

במקום כל זה, שכבתי כל היום במיטה, עם עיניים עצומות ורקות פועמות. ביקשתי יפה וקיבלתי לשידה שליד המיטה טישו, מים, כוס קפה וכדורים נגד כאב ראש. (ואת הטבלט, שאוכל להתחבר קצת לעולם).

כל שנה זה מפתיע אותי מחדש, שכך נראה האביב במדבר.

 

חג שמח 🙂