היום לפני 5 שנים היא ויתרה סופית. הזמן קצת מרפא, היא כבר כמעט זיכרון.
אז נזכרתי כמה יפה היא הייתה. ואיך אהבתי לקרוא לה ma, זה הרגיש קרוב יותר, איכשהו.

artist
Our website uses cookies to improve your experience. Learn more about: Cookie Policy
Get our latest news straight into your inbox.
איזה תמונה מקסימה,
ואיך, תגידי איך זה היה כתוב מראש.
איך שאת מצטלמת כבר אז עם צילום ביד.
כמה אתן דומות.
וזה כשלעצמו הזכרון הממשי ביותר.
צילום יפה וגם כתבת יפה ונוגע.
חיבוק, יקירה. חיבוק.