שיטוטים חסרי תכלית ברחובות של עיר, כל עיר, זה אחד הדברים שעושים אותי מאושרת.
עיר בשבילי היא אריזת מתנה ענקית, עם המון המון עטיפות מרשרשות, כל עטיפה שאני קורעת מגלה לי שכבת טקסטורה אחרת, צבע אחר, ריח אחר, תנועה חדשה. פנים אחרות, קולות אחרים.
אני אוהבת ללכת לאיבוד בערים חדשות.
אני אוהבת לגלות דברים חדשים בערים מוכרות.
הפעם זו הייתה יפו, עם שני הילדים המשגעים שלי – שהם שתי הסיבות הראשונות לאושר שלי.

סוג של אחר צהריים מושלמים.
אז שתינו קפה, והסתובבנו בסמטאות השוק, והתפעלנו מכמה יפה, נכנסנו לחנויות, וביקרנו בתערוכה “דרך מורה” במרכז עמיעד, שם התרגשנו מהעבודה הנפלאה של רונית שני,

קינחנו בסמבוסק חמים.
וכל הזמן הזה, צילמנו.



היה קריר ונעים, והחברה, הו, החברה …
שתהיה שנה טובה !
את יודעת שאני מציצה כל הזמן, אבל עכשיו אני גם אומרת:
הוא רזה מדי (אני רואה אונליין שהוא עובד בשעות מטורפות) והיא… פשוט עוצרת נשימה (אה… יש לה איזה ‘לכלוך’ על הזרוע…).
נשיקות מניו-יורק, להתראות בשבוע הבא.
ושנה טובה גם להורים שלהם.
ה”דודה”.
אהובתי, זה דודה בלי גרשיים, ושבוע הבא, בואי כבר.