על הבדידות

ירושלים תמיד מרגישה לי קצת חוצלארץ. אולי בגלל שאני לא מתמצאת בה בכלל, אולי בגלל הנוף האנושי השונה כל כך, האבנים הבוהקות, הקרירות גם בימים חמים.

אז ארגנו לנו יום חופש (שזה הכי חוצלארץ שיש) ביקרנו במוזיאון על התפר, טיילנו בשוק ואכלנו ארוחה (מצויינת) במחניודה.

במוזיאון מוצגת כרגע תערוכה מרגשת במיוחד, “כל אדם נושא חדר בתוכו”, שאצר רפי אתגר.

הבאתי איתי בטלפון הנייד כמה דימויים שלא יכולתי להיפרד מהם.

צ’יהארו שיוטה – מאז שראיתי את העבודה שלה במוזיאון הרצליה לפני לא מעט שנים היא לא יוצאת לי מהראש, וכל פעם שאני רואה עבודה שלה אני נרגשת מחדש.

טרין סונדרגרד – מתוך העבודה strude – צילומים של נשים מאי קטן בדנמרק, לובשות כיסוי פנים צבעוני

סופי קאל בקטע מהעבודה שהציגה בביאנלה בונציה (2007) take care of yourself

למחניודה רציתי להגיע מהרגע שראיתי במשחקי השף (מודה בהתמכרות בלתי נשלטת לריאליטי אוכל), תחת הכותרת של אוכל מנחם, את הפולנטה-פטריות-אספרגוס-פרמז’ן (אני יודעת שהמציאו אותה שם בשבילי, גם אם לא מודים בזה).

וזו מנה מנחמת, טעימה ומפיגה בדידות (בעיקר כשאוכלים אותה ליד איש אהוב במיוחד)