יומנים אישיים מרתקים אותי. יש ביומן אישי תחושה של חיים עם משמעות, חיים ששווה לעקוב אחריהם ולהתעכב עליהם.
מחשבות, תוכניות, אירועים גדולים כקטנים שנרשמים כמו המחשבות שמתרוצצות בראש, ישר אל הנייר.
כי הרי היומן מיועד לכותב היומן בלבד, מה שמאפשר את קילוף המסכות, ויתור על שליטה, זה לא צריך להיות יפה או מעניין, אמנותי או מעוצב.
לפעמים, אחרי זמן מה, חוזרים אליו, נזכרים בדברים שקרו, או דברים שתוכננו.
וקורה, שמישהו מגלה את היומן, ולומד דברים על הכותב שלא ידע. פעם, היומנים היו פרטיים, סודיים אפילו, והיו לא מעט דרמות סביב הורים שהפרו את קוד הסודיות וקראו את היומנים של הילדים שלהם, בסתר או בגלוי.
דווקא היום, כשכולנו משתפים ברמה זו או אחרת את היומיום שלנו ברשתות החברתיות, מעניין להתבונן על העשייה האמנותית של דוד פרלוב, זו שעוסקת בתיעוד היומיום, בפרטים הקטנים.
ריגשו אותי במיוחד צילומי הפולרואיד והיומנים שיש בהם ערבוביה של טקסטים בשפות שונות, רישומים ותוכניות של עבודות.
דוד פרלוב | רישומים, תצלומים, סרטים מוזיאון עין חרוד, עד ה– 31.5.2014