שתיקה

כבר שבועיים אני מתאפקת. משתיקה.
מה את צריכה את זה, שיקללו, שיקראו לי בשמות.
אז משתיקה.

שותקת

אבל הבטן מתהפכת.
הייתי כבר בסרט הזה.
אמרו לי לשתוק.
אמרו לחברים שלי לשתוק.

ומי שלא שתק – איבד את חייו, את חירותו, או את שפיות דעתו.

וכשאני נזכרת,
אני פותחת את הפה, ושוב סוגרת אותו.
כי התותחים רועמים וזה

* * *

אני אוהבת ומכבדת בני אדם.
לא אכפת לי אם הם שחורים ירוקים או נמוכים
לא אכפת לי באיזה אלוהים הם מאמינים

אכפת לי איזה אדם הוא, איזו אישה היא
ולכל אחד ואחת מחשבות שונות, דיעות שונות

אני מאמינה שעם כל אחד אפשר לדבר

ושבעיות לא פותרים באלימות

“שתיקה היא כלי בידי מדכאים. דברי !
מי ישמיע את האמת שלנו אם לא את או אני? דברי בקול !
אם איש לא ישמע את דברינו, מי ילמד את שפתנו? דברי !
אם איש לא ילמד את שפתנו, מי יבין אותנו? דברי בקול !
אם איש לא יבין אותנו, נהיה בלתי מובנות. דברי !
הקיפי עצמך בנשים והביעי את עצמך.
יקשיבו לך גברים ונשים כאחד.
מי ישבור את השתיקה? דברי !
מי ילמד את בנותינו, אם לא את ואני?
דברי בקול ! “

 (מתוך הטאו של הנשים, כתוב בלשון נקבה, רלבנטי לכל אדם באשר הוא, ללא הבדל של דת, גזע או מין )