שנה טובה

כשהייתי ילדה, לסבא שלי היה בית דפוס.
ביליתי שעות רבות איתו, עוקבת אחרי האצבעות השמנמנות שלו מסדרות את האותיות, אחת אחת על פלטות מתכת, מסתחררת מהריחות, מהרעש המחריש של המכונות.
ובסוף התהליך – הקסם הזה: האותיות הפכו למילים, לשמות של אנשים, ציורים עדינים. הוא הדפיס כרטיסי ביקור, והזמנות לחתונות, וכרטיסי ברכה.
אני הייתי הילדה היחידה בגן שהזמינה את החברים למסיבת היומולדת עם כרטיס מעוצב עם השם שלי, ועם ציור שאני בחרתי. מין שמחות גדולות כאלה לילדה קטנה וביישנית.
סבא שלי, שקראו לו משה אבל כולם קראו לו פיצ’י, היה האיש הכי טוב בעולם, במובן הכי עמוק והכי לא מובן מאליו של המילה הזו.
מצאתי את כרטיס הברכה המקסים הזה בארגז שהכיל המון תמונות משפחתיות, וחשבתי שאין מתאים ממנו לכתוב עליו ברכת שנה טובה. כי יש בה כל כך הרבה תום, וטוב, והיא כל כך הזכירה לי את סבא פיצ’י.
אז סבא יקר שלי, תפזר מהיכן שאתה נמצא (בעיקר בלב שלי) את הטוב הזה שידעת בחיים שלך.
אנחנו ממש זקוקים כאן להרבה מאוד טוב.