La Maga

לה מאגה, תערוכת יחיד

אוצרת: אסנת ישראלי

גלריה 121, תל אביב

נובמבר 2013

La Maga – solo exhibition

לה מאגה, היא דמות מרכזית בספרו של חוליו קורטאסר קלאס” (1963), “היא האישה שדמיינתי שאהיה… משוטטת ברחובות פריזמשוחררת ממוסכמות חברתיות… כל הזמן בתנועהחופשיה.” אליסיה שחף.

בסדרת סרטי הווידיאוארט שיצרה אליסיה היא קשובה לחופש הקיים בתנועת הגוף של המשתתפיםרובם אינם רקדנים מקצועייםכאלה שאינם עסוקים באידיאל הגוף ומתמסרים לו באופן מודעהמשתתפים נעים במרחב המאפשר את האימפרוביזציהלא על ידי הדגמה וחיקוי כי אם באמצעות תנועתיות המתרחקת ממקצוענות דידקטיתבספרו ממציא קורטאסר מילים חדשות שאינן קיימות בשפה המדוברתמדלג בין לשונות ומציע אופני קריאה השונים מהרצף המקובלבאותו האופןמקיימת אליסיה את החרות הקורטאסרית לטובת החופש היצירתי והחיבור אל הרגעהגלריה משמשת כמעבדהרוב עבודות הווידיאו מוקרנות ללא סאונדלמעט יצירת וידיאוארט אחת שבה נותרה המוסיקה המקוריתבכך מדגישה אליסיה את הניגודיות.

מרס קנינגהם כתב “..הגיע הזמן שהרקדנים ירקדו על הרגליים שלהם במקום על המוסיקה..”. הוא יצר את הכוריאוגרפיות שלו בדממהבלי מוסיקה ורקדניו היו נחשפים למוסיקה שתלווה אותם על הבמה רק בחזרה הגנרלית.במיצב זה יוצרת אליסיה פעולה הפוכה לזו של קנינגהםאך בה בעת גם דומה

הממשיכך עפ לאקאן, “הוא מה שלא ניתן לדבר עליו“. במיצבהממשי הוא החוויה הגופנית הגולמית והוא מבליח כאשר הסאונד מושתק והגוף מדבר עצמו בריקוד.

If a dancer dances – which is not the same as having theories about dancing or wishing to dance or trying to dance or remembering in his body someone else’s dance – but if the dancer dances, everything is there…Our ecstasy in dance comes from the possible gift of freedom, the exhilarating moment that this exposing of the bare energy can give us. What it meant is not license but freedom.”  Merce Cunningham 1952.