כבר בזמן הצילום ידעתי שיש לי כמה פריימים מעולים של אביגיל (אני תמיד יודעת)
היא כל כך עדינה, כל כך יפה וכל כך לא מודעת ליופי שלה.
היא בת חמישים ונראית ילדונת, כזו שבא לערסל ולהגיד לה שהכל בסדר.
ביקשתי ממנה אישור לעלות תמונה או שתיים לכאן, והיא סירבה בעדינות.
אני בן אדם מאוד פרטי, אמרה לי, המחשבה שאנשים זרים יראו את הצילומים שלי מבהילה אותי.
כמובן שלא התווכחתי. אישה שמגיעה אליי לסטודיו לצילומים עושה את זה קודם כל בשביל עצמה.
אני מבטיחה ומקיימת מרחב אינטימי ובטוח, בזמן הצילום ואחריו.
אביגיל הותירה על הרקע בסטודיו את עקבות הרגליים שלה, והן היו כל כך יפות, כמו כוכבים בשמיים.
לא התאפקתי והוספתי גם את שלי, וצילמתי.
ואת העקבות שלנו כן מותר לי להראות.