כְּשֶׁמְּחַלְּלִים אֶת הַגּוּף

היה מרגש ומחכים ומלמד ביום העיון (הראשון בסידרה) השבוע שארגנה רותי ברנשטיין.

היום הוקדש לזיכרה של מורן וורנשטיין, אישה מופלאה, יפה מבחוץ ומבפנים, נפגעת אלימות מינית בתוך המשפחה, שהומתה המתת חסד בינואר השנה.

רותי ביקשה שארצה בכנס וכמובן שמייד הסכמתי.

לאחר דברי תודה קצרים, נערך פאנל בהנחייתה של אסנת כהן גנור עם שישה נפגעי אלימות מינית. התבוננתי בהם מכסאי בקהל והרגשתי קצת כמו אמא גאה, שמקשיבה לדברי חוכמה של ילדיה:  כולם הצטלמו לשתי התערוכות שלי – גיבורות ונראים.

עליתי לבמה לאחר הרצאה מעלפת של מאיר ברנד (קצת חששתי, האיש הוא מרצה–על, ולפי התאור מקרה עליו הוא דיבר, הוא פסיכולוג נפלא).

בהרצאה שלי אני מדברת -בין היתר – על האמונה שלי בכוחו של הצילום להשמיע את קולם של אלה שהחברה לא מקשיבה להם, על המחוייבות שלי כאמנית לעשות שימוש בידע שיש לי כדי להצביע על תופעה חברתית ולנסות להשפיע.

אני מספרת בקצרה על התהליך שהתחיל בחלום-רעיון והסתיים (ממשיך, דבר לא הסתיים) בשתי תערוכות דיוקנאות של נשים (גיבורות) וגברים (נראים) נפגעי אלימות מינית.

הפעם בחרתי לסיים את ההרצאה עם טקסט קצר שמורן כתבה לתערוכה במרכז ענב לפני 5 שנים, ליד הצילום שלה מהתערוכה.

רציתי שהאנשים שבקהל יקראו בעצמם את המילים של מורן, אבל היה קשה לקרוא על המסך, אז ביקשו שאקריא. לא הצלחתי להוציא מילה נוספת, נחנקתי מדמעות, רותי הקריאה את המילים המכאיבות והמדוייקות של מורן.

לאחר ההרצאה שלי הייתה הפסקה קצרה והרבה אנשים ניגשו אליי, בירכו אותי על היוזמה, חיזקו אותי ואמרו כמה התרגשו.

כמו בכל מפגש בו יצא לי לדבר על שתי העבודות האלה (שהן למעשה אחת)  אנשים שיתפו אותי בסיפור קורע לב על פגיעה מינית שעברו בילדותם או בבגרותם.

דר’ אבינועם דאר ביקש להציג את תערוכת גיבורות בכנס שעוסק ב“שתיקה והשתקה של נפגעות ונפגעי תקיפה מינית” שיתקיים בשבוע הבא באוניברסיטה בר אילן.

כשחזרתי הביתה חיכתה לי במייל הודעה מרגשת מאוד של שבתאי מג‘ר, פסיכולוג ומשורר, בה הוא הודה לי על ההרצאה ועל העבודה שלי.

שבתאי שלח לי שיר שכתב ואני משתפת אותו, באישורו כמובן.

כשמחללים את הגוף

לָכֵן, כְּשֶׁמְּחַלְּלִים אֶת הַגּוּף

מִתְפָּרַעַת הַנְּשָׁמָה. סִפּוּר חַיִּים נִקְרַע

הַדֶּבֶק הוּתַךְ וְכָל הַחִיבּוּרִים נִזּוֹקוּ.

לָכֵן אֵין מְחִילָה כְּשֶׁמְּחַלְּלִים אֶת הַגּוּף

הַבַּלָּהָה מַשְׁבִּיתָה אֶת נִצָּנֵי הַשִּׂמְחָה

לִפְנֵי זְמַנָּם. סוֹדוֹת נֶחְשְׂפוּ

וְלֹא נוֹתַר מְקוֹם מִסְתּוֹר לָרוּחַ.

הַגּוּף הַפָּצוּעַ הוֹפֵךְ מִיָּד לְטָהוֹר

סְבָכִים וּמוֹתָרוֹת קְדוּמִים פּוֹרְצִים

אֶל פְּנֵי הַשֶּׁטַח וְהָאֵלֶם עֵדוּת לִקְדֻשָּׁה.

הַבֶּכִי אוֹסֵף קוֹלוֹת לִתְפִלָּה

מְחַבֵּר מֵחָדָשׁ נִצּוֹלִים

לְפֵשֶׁר גָּדוֹל וְנוֹרָא. אוֹר יְקָרוֹת

בְּרֵאשִׁית.

יוני 2017 שבתאי מג‘ר