יעל קיבלה מתנה ליומולדת 18 סשן צילום איתי.
לקראת המפגש עם יעל התרגשתי מאוד מאוד.
הכרתי את אבא שלה, גרנו באותו קיבוץ, הוא היה בן גילי, שכן, וליווה את ה”גרעין עליה” שאליו הצטרפתי בטיולים שלפני הצבא (אותם שנאתי באופן יסודי, כל רגע ורגע בהם)
הוא נרצח בפיגוע כשיעל הייתה קטנה.
המפגש איתה היה עוצמתי במיוחד (יש סיכוי שיותר עבורי מאשר עבורה) בגלל הקשר האישי, לאבא שלה, לקיבוץ שהיה בית, לאובדן.
כמו בכל מפגש כזה, הסברתי ליעל שהבמה שלה, שהיא יכולה לעשות מה שהיא רוצה, שהיא לא צריכה לבקש אישור לכל מה שהיא רוצה לעשות מול המצלמה.
אמרתי, שכל עוד היא לא מבקשת ממני הנחיה, אני לא אומר לה מה לעשות.
שאלתי אם היא רוצה לשמוע מוזיקה ואם כן איזו.
ישבנו ביחד ובחרנו ביוטיוב מוזיקה שהיא אוהבת.
יעל הייתה מבויישת בהתחלה, ביקשה שאגיד לה מה לעשות אז אמרתי, לאט לאט היא נפתחה, ולקראת הסוף אפילו אמרה איך היא רוצה להצטלם.
ואז הגיעו הדודים החמודים שלה, הם אלה שחשבו על הרעיון של המתנה (כל שנה הם חושבים על משהו חדש ומקסים, בהתאם לגיל שלה, אנשים מדהימים) וצילמתי אותם ביחד.
כל כך שמחתי לפגוש נערה מלאת שמחת חיים, בריאה בגופה ובנפשה.
לפני שלחצתי “פרסום” על הפוסט הזה שלחתי ליעל לאישור. כי אם כבר אני כותבת (ואני עושה את זה מעט מדי) על סשן צילום, אני מבקשת אישור מהמצולמת.
היא קראה וענתה לי:
“מאוד ריגש אותי מה שכתבת . אני מודה לך שוב על חוויה עוצמתית ומיוחדת במינה . חוויה זו הייתה משמעותית גם עבורי אולי פשוט באופן קצת שונה.
