בהרצאה שיתפתי את הרציונל שעומד מאחורי תערוכת גיבורות: ההצעה שלי לנשים נפגעות אלימות מינית להצטלם לתערוכה בפנים חשופות כשהן מיישירות מבט.
הבחירה להצטלם ולהיחשף בפומבי היא אקט שמגלם בתוכו שחרור מהבושה שבפגיעה. כך, הן נוכחות אל מול החברה וקוראות בקול – אנחנו לא אשמות, לא אנחנו צריכות להתבייש אלא מי שפגע בנו.
לפני שש שנים, כשהתערוכה הוצגה לראשונה, הרבה לפני ש #metoo המבורך שטף אותנו ואת העולם כולו – יוזמה כזו הייתה כמעט בלתי אפשרית, אנחנו נלחמנו בהשתקה ובהאשמת הקורבן והתערוכה יצאה לדרך ארוכה והשפיעה רבות על השיח הציבורי.
הרעיון לתערוכה צמח מתוך האמונה הגדולה שלי בכוחו של הצילום לחולל שינויים חברתיים.
