כל האהבה הזאת

מודה, לא אישה של רומנטיקה אני. לא ממש אוהבת סרטים או ספרים רומנטיים, לא סדרות רומנטיות, והטעם המוזיקלי שלי הוא לא בדיוק של שירי אהבה קלאסיים.

אמא שלי, לעומת זאת, הייתה אישה רומנטית. היא הייתה שומעת בלופ שירים של Manzanero

אני זוכרת אותה, הייתי ממש קטנה, מתיישבת על קצה המיטה שלי (היא תמיד ישבה בקצה) מקריאה לי שירים של Neruda לפני השינה.

היא כל כך אהבה את השיר מספר עשרים, חזרה עליו שוב ושוב, ואני למדתי אותו בעל פה.

puedo escribir los versos mas tristes esta noche
אני יכול לכתוב את השירים העצובים ביותר הלילה (תרגום חופשי שלי)

כשעלינו לקבר שלה, בשלושים, הקראתי את השיר הזה.

שיר האהבה שאני הכי אוהבת הוא Contigo, של המשורר Sabina.

הוא מדבר על אהבה טוטאלית, במובן הכי עמוק שלה: הוא לא רוצה שאהובתו תעשה דבר בשבילו, הוא לא רוצה לעשות דבר בשביל אהובתו (גם לא לחגוג ולנטיין דיי).

רק לאהוב, אהבה כל כך גדולה שאם האהבה תמות הם ימותו איתה, אם אחד מהם ימות, השני ימות יחד איתה.

Porque el amor cuando no muere mata
Porque amores que matan nunca mueren

“כי כשהאהבה לא מתה היא הורגת
כי אהבות שהורגות לא מתות” (בתרגום חופשי שלי)

אהבת אמת לא זקוקה לתאריכים מיוחדים שיזכירו לנו כמה אנחנו אוהבים.