אישה אחת, מודעת לעצמה, לגופה ולמיניות שלה, ביקשה להצטלם.
בדרך כלל, אני לא מרשה לעצמי להתקרב מאוד בתחילת הצילומים.
מתחילה מרחוק, כך שהנוכחות שלי – של המצלמה שלי – תהיה הכי פחות מורגשת.
עם האישה הזו הרגשתי שאני יכולה להתקרב.
היא התמסרה מייד, הורידה שכבות הגנה, הורידה שכבות בגדים, חייכה ושמחה על הבמה המיוחדת הזו שהיא הזמינה לעצמה.
דווקא כשהתרחקתי היא התכווצה.
אל תצלמי לי את הרגליים, ביקשה.
הורדתי את המצלמה, הסתכלתי עליה ושאלתי אותה אם היא בטוחה שזה מה שהיא רוצה.
להסתתר מעצמה, להתעלם מחלקים בגוף שלה שהיא לא אוהבת.
היא חשבה על זה רגע, והודתה על המראה שהצבתי בפניה.
