בזמן שחציתי את הרחבה הלוהטת לכיוון הכניסה של המוזיאון (למה תמיד כל כך חם וכל כך חשוף שם ?) זו שהייתה אמורה לפגוש אותי לסיור משותף שלחה לי הודעה שקרה דבר מה והיא לא תצליח להגיע ושהיא מאוד מצטערת.
לרגע קצת התעצבנתי, אמנם הלכתי רק כמה דקות מקפה בסביבה, אבל בכל זאת, 2 בצהריים בתל אביב באוגוסט. והפגישה הקודמת באותו קפה הייתה לא קלה.
מהר מאוד נרגעתי וחשבתי, הנה הזדמנות להיות לבד במוזיאון.
עכשיו ההחלטה מה לראות וכמה זמן תהיה רק שלי.
ואכן, מזמן לא נהנתי ככה.
אחרי שעתיים וחצי יצאתי אל המציאות המיוזעת והרועשת התל אביבית (שגם מריחה לא משהו) שקטה ושמחה.
אני מביאה לקט שקצת משקף את העבודות שאהבתי במיוחד, יש עוד הרבה.
ממליצה במיוחד לבקר באגף החדש, החשוב כל כך, שמיועד לכל המשפחה.
הוא נפתח לא מזמן בחלק הותיק של המוזיאון. זה אגף חווייתי ונגיש בו אפשר ללמוד על אמנות, והוא מתאים (גם) לצעירים וצעירות.
