בדרך חזרה משיעור הבוקר ברדיו מדברים על היום הראשון ללימודים.
אני חושבת על רשימת המטלות הארוכה שמחכה לי על שולחן העבודה ומנסה להיזכר ביום שלי.
היו הרבה כאלה, את זה של כיתה א’ לא זוכרת.
את זה של כיתה ג’, בבית ספר חדש אני זוכרת במעורפל.
אני זוכרת את האימה השקטה של היום הראשון בבית ספר “הנשיא” בבת ים, כיתה ו’.
הכל היה מוזר כל כך, החולצות בצבע תכלת ומכנסי ג’נס קצרים, כולם מדברים ביחד ואני לא מצליחה להבין מילה אחת, אפילו שאני כבר יודעת קצת עברית.
בעיקר זוכרת את התחושה, אני קטנטנות בגוף, כל כך רציתי להיות עוד יותר קטנה, שקופה, שאף אחד לא ידבר איתי כי אני לא אוכל לענות בלי שגיאות, אולי בכלל לא אבין מה שאומרים לי.
לא יודעת אם זה היה בדיוק ביום הראשון, לא יודעת אם ביקשו ממנה, אני זוכרת את היד הנעימה של ילדה בלונדינית מתולתלת, רזונת, יותר קטנה ממני אפילו, שמדברת איתי בספרדית ומסבירה לי כל מיני דברים.
מאז אני אוהבת אותה, מאז אנחנו חברות.
(הצילום הזה הוא מספר המחזור של אותה השנה, עדיין נראית קצת מפוחדת)
בזמן שאני חוזרת אחורה במחשבות, הטלפון החזיר אותי בבת אחת למציאות: עוד מצטרפת לסדנת הצילום שתתחיל מייד אחרי החגים.
אז למי שגם בא התחלה (או המשך) חדשה בחיבור אל עצמו (או עצמה) דרך השפה המופלאה של הצילום, נותרו מקומות מעטים.
לפרטים נוספים והרשמה:
054-4320663
[email protected]
