בדרך החוצה, אני מסתכלת בצער על הפרחים הורודים שנפרדו, אחד אחד,
מהזר היפהפה שנרקיס הביאה לנו בשישי האחרון והתפזרו על השולחן בסלון.
במעלית אני חוזרת לשאלה שנשאלתי בימים האחרונים:
תסבירי בצורה פשוטה מה נעשה בסדנת יומן ויזואלי.
מה זה בעצם התבוננות? למה את מתכוונת?
נכנסת לשיעור ומחליטה לחשוב על זה אחרי.
עכשיו יוגה.
בחוץ חמים ואני רועדת מקור על המזרן שלי.
ליאורה, המורה המיתולוגית, אומרת שאנחנו אמורים להתבונן על הסביבה ולא לתת לה להשפיע עלינו.
אבל כנראה שלא במקרה לא נולדתי נזיר בודהיסטי.
כשקר לי הגוף שלי רק מרוכז בקור והמוח שלי – שלא שקט לרגע – צועק עליי, קומי וחפשי לך מקום חם.
אורית פונה אליי ושואלת אותי אם אני רוצה שמיכה. (ברור!)
ככה יצא, שאני שוכבת על מזרון בסוף התרגול, בשאוואסנה, מפשירה מתחת לשמיכה, עוצמת עיניים, שקט.
ואז ריח של סבון כביסה מציף אותי ובבת אחת אני בלונדון, בטיול משפחתי לכבוד הבת מצווה של נרקיס.
היינו שם שבוע שלם בינואר הקפואה, וזה היה הריח של המגבות והשמיכות בדירה ששכרנו שם.
יצאתי מהשיעור מהורהרת וחושבת איזה כוח יש לחושים, איך בבת אחת הם מעלים זיכרונות ומשתלטים עליי,
המחשבות נדדו להן וראיתי, ממש ראיתי מול העיניים, מה אני אעשה עם הפרחים הורודים מהזר המתפרק.
אני קוראת למסע הקטן הזה התבוננות בחושים.
לפרטים והרשמה לסדנה, דברו איתי: 054-4320663 [email protected]
