עמוד מתוך קטלוג התערוכה בית מלאכתָּהּ שמוצגת בגלריה ויטרינה במכון הטכנולוגי בחולון.
ענת בראל היא האמנית הראשונה שבחרתי לצלם.
את ענת אני מכירה הרבה מאוד שנים: גרנו באותו קיבוץ, היא הייתה “ה” אמנית אליה נשאתי את העיניים הרעבות שלי – היא בוגרת בצלאל, אני בינתיים רק חלמתי ללמוד אמנות.
ענת היא אמנית קרמיקה. העבודות שלה נוגעות בעצב החשוף, ישר בלב.
היא עובדת בחדר בדירה שבה היא מתגוררת עם בנה ברמת השרון.
לפני שניגשנו לצילומים, ישבנו שעות במטבח, שתיינו תה ושוחחנו, עד שכמעט שכחנו שהייתה מטרה ספציפית במפגש הזה.

תודה אליסיה, על ההצצה אל ענת ואל יצירתה, ענין הזיכרון והשכחה זה נושא שמופיע אצל הרבה אמניות, חזק מאד אצל אמניות ישראליות, מקבל בימים של המגפה הזאת , יתר עוצמה. תודה אליסיה על הכל וגם על הסיפור. נעים להכיר ענת והלואי ונוכל פעם , במהרה להיפגש כולנו. מרים
רעיון יפה להביא את זה כאן, למרחב הוירטאלי עד שנוכל להיפגש. פרויקט חשוב, זורק אור לעולם עשייה סיזיפי.
תודה מרים, תודה לוסי