השיחה מרונית קצת הפתיעה אותי.
רק יצאנו מהסגר הראשון, הטראומטי מכולם, חודשים רבים עברו מאז שמישהי התעניינה בצילום. למי היה בכלל כוח לצילומים כשהאוירה הייתה של סוף העולם…
הכל היה פשוט, כאילו לא הייתה קורונה בעולם.
דיברנו, רונית הסבירה לי מה היא מבקשת. היא פיזיוטרפיסטית, בונה לעצמה אתר חדש, מאוד ממוקדת בקליניקה הביתית שלה.
קבענו שאגיע אליה, היא ארגנה שני מטופלים והיה סשן נהדר.
איך אני יודעת שהיה נהדר? כי רונית אמרה לי שהיא לא אוהבת להצטלם, שהיא לא מצטלמת.
וכשהיא ליוותה אותי לאוטו (סחבתי לשם חצי סטודיו) היא אמרה לי שהיא ממש נהנתה.
