Dragons and knights

wild flowers

“En un muro blanco dibujas las alegorías del reposo, y es siempre una reina loca que yace bajo la luna sobre la triste hierba del viejo jardín. Pero no hables de los jardines, no hables de la luna, no hables de la rosa, no hables del mar. Habla de lo que sabes. Habla de lo que vibra en tu médula y hace luces y sombras en tu mirada, habla del dolor incesante en tus huesos, habla del vértigo, habla de tu respiración, de tu desolación, de tu traición. Es tan oscuro, tan en silencio el proceso a que me obligo. Oh, habla del silencio”.

“על קיר לבן את מציירת את האלגוריות של המנוחה, וזו תמיד מלכה מטורפת ששוכבת מתחת לירח על העשב העצוב של הגן הישן. אבל אל תדברי על הגנים, אל תדברי על הירח, אל תדברי על הוורד, אל תדברי על הים. דברי על מה שאת יודעת. דברי על מה שרוטט בעמוד השדרה שלך ועושה אורות וצללים בעיניים שלך, דברי על הכאב הבלתי פוסק בעצמות שלך, דברי על הסחרחורת, דברי על הנשימה שלך, היאוש שלך, הבגידה שלך. הפעולה שאני כופה על עצמי כל כך חשוכה, כל כך שקטה.
הו, דברי על השקט”.



Alejandra Pizarnik.

בטיולי הבוקר עם הכלבה שלי אני משווה את המבט שלי לגובה העיניים שלה.
היא מרחרחת, יודעת מי עבר קודם, מי התעכב על העשב הלח, מגלה סימנים בדרך.
אני מתכופפת ואוספת צמחי בר, חוזרת לסטודיו בידיים מלאות.
מניחה אותם כמו דוגמנים על משטחים שחורים, מאירה באור חלון טבעי ומצלמת בתשומת לב וכוונה מחושבת.
לפעמים פרח בודד שבחרתי מתוך מרבד צהוב בתחילת האביב.
לפעמים זהו פרי כבד שנשמט מענף העץ השיכור, מדמה רחם שמזמין לנוח בחיקו.
אני מחפשת את היופי בתוך הפראי, שולה ממנו את הצבעים הבוהקים, המבלבלים, ומותירה אותו חשוף למבט.
כל קו וכל כפל וכל העקבות נרשמים על המשטח השחור, שמדגיש את מה שניתן להדגיש ובולע את מה שנחוץ פחות.
האוצר שלי גדל והולך, נח על שולחן העבודה.
הצמחים, מטבעם, קמלים לאט, מתכרבלים ומתפרקים, נספגים ומתעופפים באויר.
אני מתבוננת בהם, שוב ושוב, מריחה את השינוי, עוקבת אחרי חרקים שהסתתרו בתוכם ונסים אל צמחים רעננים יותר, בהם ימצאו מזון.

לפעמים אני מצלמת גם את דעיכת הצמח.

Durante los paseos matutinos con mi perra comparo mi mirada con la suya.
Ella olfatea, sabe quién pasó primero, quién se demoró en la hierba húmeda, descubre señales en el camino.
Me agacho y recojo plantas silvestres, y regreso al estudio con las manos llenas.
Coloco a mis plantas como modelos sobre superficies negras, las ilumino con la luz natural de la ventana y las fotografio con atención e intención calculada.
A veces, elijo una flor solitaria dentro de una alfombra amarilla a principios de la primavera.
A veces es un fruto pesado que ha caído de una rama del palo borracho, asemejándose a un útero que invita al reposo en su seno.
Busco la belleza dentro de lo salvaje, quitandole protagonismo a los colores brillantes, dejándola expuesta a la mirada.
Cada línea y cada trazo queda impreso en la superficie negra, que enfatiza aquello que deseo resaltar y absorbe lo que menos necesito.
Mi tesoro crece, descansa sobre el escritorio.
Las plantas, naturalmente, se marchitan lentamente, se enrollan y se desintegran, se consumen y vuelan por el aire.
Las observo, una y otra vez, huelo el cambio, sigo a los insectos que se esconden en su interior y escapan a buscar plantas más frescas, donde encontrarán alimento.
A veces también fotografio el desvanecimiento de las plantas.

pink thorn
the road
Four shades of yellow
violet dragon
orange hearts
the bathers
wild green family
morning glory
nest
white horse
resting
traces
Looking for the way
you do not have to hug everyone
first day of spring
broken
tried to domesticate the chrysanthemum
family
red arrow
womb
shelter
let’s dance
embrace me
family portrait
mottled yellow
under the water
on the spiritual in art (homage to Kandinsky)
לזכור ולא לשכוח
“Escribes poemas
porque necesitas
un lugar
en donde sea lo que no es”
Alejandra Pizarnik
Hickey נשיכת אהבה
שושלת
תם השרב
בכלל לא ראיתי, וכל הזמן הזה היה מול העיניים (עץ החיים, לא אורגני)
listening to secrets
“y el tiempo estranguló mi estrella”
Alejandra Pizarnik
no words today
new day, different light
witchy vibes
plumeria
Positive enhancers
sage
worlds
fiddle leaf fig
fig tree
Santa Rita (Bougainvillea)
oregano
hibiscus
mint
you shall not shoot at midday in summer
Lavandula (common name lavender)
sometimes color is a must
shana tova
world
things I find
come closer
סבא שלי פיצ’י (הוא נולד משה אבל בארגנטינה נוהגים להדביק לאנשים שמות חיבה, אין לי מושג איך נולד הכינוי הזה) היה האיש הכי טוב, הכי רך, הכי אוהב שפגשתי בחיי.
כשהוא נפטר, דודה שלי, הבת שלו, שתלה עץ קטן ליד הקבר שלו (אמרו לה שמדובר בברוש, למעשה זו אראוקריה)
העץ גדל למימדים עצומים, מפתיעים, כאילו כל הטוב והאהבה שסבא פיצ’י העניק לעולם מזינים אותו.
אתמול הייתי שם, לרגע שמעתי אותו קורא לי “קצעלה” והייתי חייבת להביא איתי ענף קטן ושבור שנח על הקבר שלו, שיצטרף לסידרה הארוכה הזו של פיסות טבע שאני מצלמת בשנה האחרונה.
עלה תאנה
moringa
eucalyptus
christmas tree
leftovers
Early this morning I found my magic wand
transitions
just the two of us
מאירה זכרונות
the last leaf
you name it
cold heart, warm colors
סדקים
כתב תנועה
כתב תנועה
צִיפָה
הוא שוכב על הרצפה מקופל, חסר נשימה
פְּרוּמָה
saudade
בזמן שהיא מעסה לי את כפות הרגליים
היא שואלת אותי
את מי כלאתי בתוך כלוב הצלעות
הראות שלך מבקשות לשחרר, היא אומרת
אני עוד לא מוכנה
אחד אחד את נפרדת מהסימנים שהגדירו אותך
את לא
מתבוננת שוב ושוב
כמעט לא מאמינה
שעדיין
יפה זה יפה ולא צריכה יותר מזה.
growing
מנסה לשמור על איזון
בכל פעם שאנשים שופכים את דמם של אנשים אחרים, מלאך מאבד כנף אחת.

אני כבר חושבת שזהו, השלמתי את הסידרה הזו. ואז אני יוצאת מהבית ומיה נעצרת ליד הדבר המופלא הזה, מזמינה אותי לעצור רגע ולהתבונן
כל הדרכים