גם אני עשיתי סלפי בגנו של נרקיס של יאיוֹי קוּסאמה
הסתקרנתי לבקר בתערוכה המדוברת של יאיוֹי קוּסאמה. מה אגיד. תורים אינסופיים, המוני אנשים מכל הגילאים מצלמים את עצמם על רקע הנקודות. אין לי סבלנות לתורים, גם אם זה ממש מעניין.
אהבתי במיוחד את הציורים בשחור לבן ב”גנו של נרקיס”. שם היה פחות צפוף ולא היו תורים.
בתערוכה “דמיון חומרי” שאצרה דלית מיתיהו כמעט ולא היו מבקרים, וחבל, כי יש שם כמה פנינים מהנים, החלוקה לאויר, אדמה ואש מרגשת.
ורות שלוס, איך אני אוהבת את הציורים שלה, היה לי קשה לצאת מהחלל בו מוצגות עבודות שלה.
אחרי כל הטוב הזה הגעתי לחנות של ספרי אמנים מגזין III שנפתחה ביפו, הבאתי את ספר האמנית שלי כריסטינה. צילמתי אותו ליד הספרים של רועי קופר, שהיה מורה מאוד משמעותי בשבילי. הוא לא ישאר שם, כי רועי בק ואני בש. אבל כריסטינה נחה שם לכמה רגעים וזה היה מאוד מרגש.
