בחמש בבוקר אני נכנעת, השינה כבר לא תחזור אלי.
זה היה לילה של חלום אחד שחזר על עצמו, התעוררתי ממנו שוב ושוב, מנסה לשכנע את עצמי החולמת להפסיק את החלום ולהמשיך לישון.
אני פוקחת עיניים, מובסת, נחרדת לראות את פלור יושבת בקצה המיטה שלי, צינורות דקים משתלשלים לה מהנחיריים ולוחשת לי: קומי, ברוחיטה.
אני מתיישבת במיטה ומחזיקה לה את הידיים, לוחצת עד שהפרקים באצבעות שלי מתפצפצים והופכים שקופים. אוספת מהרצפה מכנסיים קצרים וגופיה שהשלכתי ליד המיטה אתמול בערב והולכת למטבח. אני שומעת אותה מתנשפת אחריי, סוחבת את החמצן שמחובר אליה כמו רצועה של כלב.
אז מה נכין היום? שואלת פלור בזמן ששולפת את הצינורות מהאף ומדליקה סיגריה, בלון החמצן נח ללא תכלית לרגליה. אולי תכיני לי את הקיש הטעים הזה שלך, עם הבצל האדום וגבינת העיזים.
אני מוציאה מהמקרר חמאה, בקבוק מים קרים, קמח שקדים, גבינת העיזים שקניתי אתמול ואת כל העגבניות שאני מוצאת במגירה התחתונה. מה קשור עגבניות, היא שואלת מתוך הענן האפרפר הסמיך שעוטף אותה.
היא נעמדת לידי, מאפרת לתוך הכיור, על העגבניות והבצלים שהתחלתי לשטוף ולחתוך.
הבצלים מתקרמלים במחבת, הבצק מתקרר בפריזר, העגבניות ניצלות בתנור. אני טועמת את הבצל וחסר בו מלח, כנראה שכחתי.
אני ניגשת למזווה, שולפת את צנצנת המלח, וזה מחליק לי מהידיים ומתנפץ על הרצפה, גרגרים נוצצים של מלח גס וזכוכית מתפזרים לכל עבר.
מהגרון של פלור בוקעת יללה דקה וארוכה, שממלאה את הבית, את כל השכונה. אני רואה בזוית העין אורות נדלקים בזה אחר זה בחלונות של הבניין השכן.
אני זוחלת על הרצפה ואוספת בידיים חשופות מלח וזכוכית אל תוך קערה שאני מוציאה מהמגירה התחתונה בארון.
פלור מייללת וממלמלת את אותו משפט שוב ושוב בשפה שאני לא מצליחה להבין, היא אוספת מהידיים שלי מלח וזכוכיות וזורקת מעל הכתפיים שלי, המלח מתערבב עם הדם של שתינו, מטפטף על הרצפה בטיפות זעירות ורדות, ומתנדף למעלה, כמו מבקש להגיע אל התקרה.
