לפני כמה שנים התקשרה אליי פארלי וביקשה לקבוע סשן צילום לחברתה ניצה שחוגגת יומולדת.
היא הייתה יסודית ורצינית, הגיעה לפגישה מקדימה בסטודיו – לפני ששלחה את ניצה רצתה לפגוש אותי, לבדוק אם זה יתאים לה.
זה היה מקסים ומרשים, ניצה אכן הגיעה ונהנתה מהצילומים, לקראת סוף הסשן גם פארלי הגיעה ואז ראיתי את החיבור המדהים ביניהן.
לפני כמה ימים התקשרה ניצה וסיפרה לי שהיא רוצה לתת לפארלי את המתנה שקיבלה ממנה אז, ושאלה אם אני זוכרת אותן.
אני זוכרת את כל מי שצילמתי, את ניצה ופארלי זכרתי במיוחד בזכות החברות האוהבת שלהן.
פארלי הגיעה ביום האישה, והיה סשן מלא אנרגיות טובות ומחבקות.
היא שאלה אותי אם אני אגיד לה מה לעשות, עניתי כמו שאני עונה תמיד, אם תבקשי, אני אגיד לך.
האמת שכמעט ולא היה צורך להגיד לפארלי איך לעמוד מול המצלמה.
היא גם יפה ומיוחדת, וגם מתמסרת למצלמה, כל כולה רגש וחיים.
אני פשוט זרמתי איתה, עקבתי מאחורי העדשה בלב פתוחה ובהקשבה מלאה.
פארלי שאלה על הספרים שמונחים בסטודיו, סיפרתי לה על כריסטינה והיא ביקשה לתת אותו במתנה לניצה.
את הסשן סיימנו בפארק שליד הסטודיו, שם פגשנו את ניצה, שקיבלה בהפתעה את כריסטינה במתנה – “אבל זה היומולדת שלך, לא שלי” – מחתה.
אני צילמתי אותן וחשבתי על הפלא הזה, החיבורים שנרקמים בין נשים, חיים שלמים יד ביד.
