בזמן שתערוכת כריסטינה שלי הייתה מוצגת במקום לאמנות פנתה אליי ענת גורל רורברגר והזמינה אותי להשתתף בתערוכה שהיא אוצרת, שעוסקת בהיבטים הנוגים של ימי הולדת.
דיברנו קצת וקבענו פגישה.
בין לבין חשבתי הרבה על ימי הולדת. שלי, של האהובים שלי.
תמיד ייחסתי משמעות ליום עצמו, יש לי אמונות טפלות לגבי איסור לברך, לחגוג או לתת מתנות לפני התאריך המדוייק.
כשחשבתי על ימי ההולדת של ילדותי ראיתי את עצמי מוקפת חום ואהבה, של המשפחה הקרובה והרחוקה, וכשגדלתי, גם של חברים וחברות ושל המשפחה האהובה שיצרתי בעצמי.
אז מה לי ולתוגת יומולדת?
נזכרתי בכל מיני סיפורים ששמעתי מחברות, מנשים שצילמתי, מספרים שקראתי, וכמו שאני עושה לפעמים כשאני מחפשת השראה, נברתי בתיקיות ישנות.
נתקלתי בצילום של חברה אהובה שנפטרה, וחלמתי עליה, קראנו אחת לשניה מכשפה, זה דחף אותי ללכת לחפש בעולמות המכושפים של נשים עם כוחות, כלומר נשים, שחוגגות את הטקסים שלהן ולפעמים הן אכזריות.
ככה נולדה הסידרה הזו, קראתי לה Aquelarre, היא קצת עצובה וקצת מרה.
המשמעות של המילה הזו, Aquelarre, ששמרתי את שמה המקורי בקטלונית (שפה שאני מאוד אוהבת ) היא מסיבת מכשפות, והוא גם שם של להקה ארגנטינאית שמאוד אהבתי כנערה.
ויש כמובן הציור המדהים של גויה שמתאר, אני קוראת אותו קריאה צינית, את המכשפות הרעות שמביאות כמנחה ילדים תמימים למפלצת מקורננת.
הסידרה חדשה לגמרי עם חומרים שצילמתי מזמן, הדמות שמופיעה בעבודה הזו שבתחילת הפוסט ובכל הסידרה היא של חברתי היקרה אפרת ארנון ברזילאי, שגם גילתה לי את המקום בו צילמתי אותה, בית הנערה בהוד השרון.
אני שמחה מאוד על הסידרה הזו, אני שמחה מאוד על ההזמנה של ענת להשתתף בתערוכה הזו לצד אמנים ואמניות שאני מאוד מעריכה.
הפתיחה ביום חמישי, ה 19 למאי 2022 בשעה 19:00 בבית האמנים תל אביב
